היא שונאת את זה. את כל המשחק הזה. את כל הצביעות הזאת.
מגעיל אותה איך שהם מעמידים פנים, מנסים לשכנע את כולם שהם
משהו שהם למעשה לא. מנסים להוכיח בעיקר לעצמם שם אנשים הרבה
יותר טובים ממה שהם באמת. חיים באשליות.
נמאס לה כבר שכולם משחקים אותה, נמאס לה כבר מהעמדות הפנים.
היא לא מבינה למה כולם עסוקים כל הזמן בלהסתיר. בא לה לצרוח:
"תגידו את זה כבר!!! ממה אתם כל כך מפחדים?!"
היא עצמה גם מפחדת. מפחדת להפוך לאחת מהם. לא אמיתית, מזויפת,
מעוררת בחילה.
העולם הזה כל כך מאוס בעיניה, המשחק הזה כל כך מעיק עליה.
היא מרגישה כאילו אין כבר עם מי לדבר, כאילו כל האנשים הם לא
באמת אנשים אלא מין צלליות של מי שהם רוצים להיות.
מעצבן אותה שכולם משתמשים בצביעות כתירוץ. לא מבינה למה אם כל
כך חשוב להם להיות אנשים יותר טובים הם לא עושים שומדבר בשביל
להגיע לזה, חוץ מהעמדת פנים.
כל כך מתוסכלת מאנשים, מהעולם, מהמשחק הזה שאי אפשר לנצח בו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.