רציתי לשאול אותך המורה דוד, למה אתה מדבר לאט כל כך ועם
הפסקות גדולות בין המילים? זה כל כך מעצבן, אין לי סבלנות
להקשיב לך, אני משתעממם ונרדם.
בטח היית עונה לי כעת: "אני נותן לך זמן לחשוב על כל מילה,
לדמיין, לתת למחשבה להתרוצץ ביקום במהירות אינסופית, ולא
להיקבע על המילים שלי..."
מוזר, אך עכשיו, לרוב כשאנשים מדברים מהר, נראה כי הם שחים לאט
וההיפך. מנסים הם למלא חלל ריק באמצעת חזרה על אותו המסר בנוסח
שונה... זה מה שהפך להיות מגביל, משעמם ומרדים...  וואו ברגע
זה ממש הבנתי שלהקשיב בשלמות זה להקשיב ולדמיין... המילים אינן
דוחפות את המחשבה, הן רק מכוונות. תארו לכם מצב שבו הייתם
נוסעים עם המכונית המפוארת של אבא בכביש המהיר, וכל מטר היה
תמרור אחר... הייתם נעצרים כמעט לגמרי או פשוט מצפצפים עליהם.
להאיץ את המחשבה - אין הכוונה לחשוב על אותו הדבר הרבה פעמים,
בדומה גם בשיחה...  פיצוץ רגעי של רעיון, חזון, חלום וכל
האסוציאציות שבעקבותיו כגלי הדף, בצורת פרטים הולכים וקטנים עד
שלמות. תן לפיצוץ להתרחש בכל פעם מחדש, עם כל מילה... "תורת
השכל".  אז תודה לך המורה דוד למתמטיקה על שלימדת אותי את
משמעות המילים!