תמונת חתונה
בוא סבא
פתחתי שולחן.
נשב..
הזמנתי כולם,
משפחה, משפחה,
כמו חתונת אחיך
כמו בתמונה.
שבעה...
אחים, אחיות;
סליחה, מצטער,
את כל השמות,
לא זוכר.
מלאו עוד שולחן,
גיסים,
דודים
בני דודים,
עוד אחד:
נכדים,
תינוקות ,ילדים.
תראה סבא,
מלא האולם.
עולם ומלואו,
משפחה ענקית,
הם שלי,
הם שלי!
פתחתי שולחן.
לבד
יזכור...
בניו ובנותיו!
עכשיו שנים
חמישים ושש,
אחד הניצוץ ,
ניצול,
אוד מאש.
מעולם לא פגשתי,
נשקתי,
חיבקתי, ליטפתי,
שוחחתי אתם.
לא שמעתי...
שמע...
ישראל...
אחד, אחד, אחד.
אין מצבה, אין זכר,
אין אפר,
אין עפר.
רק תמונת
חתונה.
יום יום, כולם
במוחי.
מי אותנו
יזכור
לאחר מותי?
לזכר בני משפחתי מ-SLOVENSKO-LUBCSE, שנרצחו באושוויץ, רוחם
שלובה בנפשי, ולא תמצא מנוח, לעולם.
11.08.01
REICHENTAHL GERMANY |