"תכתוב" היא אמרה לי. "אבל אין לי שום רעיון" התלוננתי אני.
"תכתוב!" היא דרשה. "אבל אינני מסוגל זה עדיין בוסרי צריך
להבשיל ולחכות" אמר המבקר שבי. "תכתוב" היא ביקשה. "אבל אני
תקוע בחוסר מוזה" ציינתי. "תכתוב זה משחרר" היא טענה. "אותי זה
רק תקע מול חומה בצורה" טענתי. "תכתוב" היא השיבה. "אבל זה
מטופש וחסר משמועות" אמר הצד המפקפק שלי. "תכתוב!!!" היא
תקפה. "אני לא מסוגל. זה לא אני. זה לא מתאים. זה לא זה."
נלחמתי. "תכתוב" היא התחננה. "ניסיתי שוב ושוב. יצאו לי רק
מילים אקראיות". "תכתוב" היא בכתה. "אני לא מסוגל, לא יכול.
לא!" זעמתי. "תכתוב!!!" היא צעקה. "זה לא ככה, לא יכול לכתוב
תחת לחץ". הגנתי. "תכתוב" היא לחשה. "הייתי רוצה אבל אין לי
רעיון בשלב הזה". "תכתוב?" היא שאלה. "טוב אני אנסה" אמרתי. |