מ. יובל / מעגלים |
יושבת מול החלון בוהה בטיפות הגשם
המצטברות על הזכוכית
מסתכלת על טיפה אחת זולגת מבעד לשמשה
לאט לאט טווה את מסלולה על הזגוגית
משאירה מאחוריה שביל מסומן
בדיוק כמו דמעותייך שממאנות לבוא
לו לפחות היית פורקת את המטען
שהצטבר והעלה אבק במשך השנים
אבל את בוהה בחלון במשך שעות
ולא מוציאה מפיך ולו הגה אחד
המחשבות מתרוצצות בתוך הגולגולת
עולות ויורדות
וכאילו נעלמות לרגע
ושוב חוזרות
כמו מעגל אכזר
שלא נותן לך
מנוחה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|