מרחף בין מדרגות ובין חדרים
מאחוריי, הם אותי רודפים
בצעדים כבדים שמרעידים את ליבי
אותי הם רודפים ולא מוותרים

כל צעד שלי מותיר את טביעתי
זוהרת באור צח, היונה שבי
מאחורי, הם אותן מכסים
מאפילים את האור, העטלף שבי

במורד המדרגות במרץ שועט
עובר דלתות שפותחות חומות
מעבר לחומות בית התקווה
הרחק מכאן, הרחק מהם ואל השלווה

זהו המצב ואין זו מעשיה
כי מדרגה רודפת מדרגה
צעד שלי נרדף על ידי צער מצידם
הם תושבי הטירה אשר ממנה אין מוצא

וכך היה

מרחף בין כלי דם לבין השלייה
מושרה כולי בנוזלי החיים, מאושר
לא חושב על מחר, לא חושב על הבא
הם יחכו לי כבר, הם שם

בוכה לי בכי רך
מביט ביונה שעליי מגנה
מעליי, צל נורא
שחור ומאפיל על חיי

וכך...

מרחף מבעד לשערים
מאחוריי, הם לא מוותרים
אך אני התחלתי ולא אפסיק
קרן צחה מכוונת את מעופי

האוויר אץ לו בריאותיי
זורם בוורידי ולוחץ על ליבי
הכאב מפלח אותי, בגופי ונשמתי
אך אני לא מודע, אני חופשי

הטירה כבר לא שלי, כך...