לפעמים, אל הכאב.
בשתיים בלילה מול חלון
דולק האור.
לאן הולכים עם הבדידות?
בשובנו משדה הקרב
ובו נטשנו את הכאב
חייל פצוע ומדמם
וגם השלנו רגשות
עכשיו נקי, עכשיו יבש,
עכשיו נכות.
לנוח אין בשתיים בלילה
כי העיניים, הן מסרבות
לאן הולכים עם הפחדים?
הרחק אורות של הבתים
וקו האופק מתאפק
לפני סגירת הלילה
מלפהק.
לאן הולכים עם הדמיון
המדדה על האספלט?
הנה היא כאן, היא ממתינה
הבדידות
לאן הלילה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|