הציפור ששרה
כי לא יכולה להאיר
והשמש שהאירה
כי לא יכולה לשיר
הכלב שנבח
כי לא יכול לילל
והתינוק שבכה
כי לא יכול היה להתפלל
כל אלה פסקו ביום ההוא.
הגיטרה נותרה אילמת
אין אף אחד שינגן בה
והתקליטים מתחננים להשמעה נוספת
העטים, והעפרונות
מתים לעוד פרץ השראה קרב ובא
וכלום לא קורה.
קורה כלום.
המוסיקה משם לא מנגנת יותר
התקליטים כבר החליטו לוותר
העפרונות מזמן ישנים
והגיטרה נותרת שם, אילמת.
שם האומנות מתה.
ביום ההוא.

השיר 'הוטל קליפורניה',
במקור, נכתב על סמים.
וכולם חשבו שזה איזה בית מלון מכושף
כשהיו ילדים קטנים
שיר של כל הזמנים
ואין אחד שלא למד לנגן אותו.
התחלתי ללמוד גיטרה
תכף בת 15.
מצאתי חלק מהשיר בסולם שלי
וחשבתי: "איזה יופי" גם אני יודעת את השיר הזה שכולם יודעים,
ואז לימדת אותי את ההמשך, וחשבתי: "איזה כיף" אני יודעת עוד
מהשיר שכולם כבר מכירים - ואז גיליתי שהשיר נכתב על התמכרות
לסמים. וחשבתי: "איזה כיף" אני יודעת עוד, מהשיר שכולם כבר
יודעים.
הסברתי לך, והיית מופתע, אבל קיבלת עובדה.
וחשבתי: "איזה כיף" לימדתי משהו מהשיר שכולם כבר מכירים.
עכשיו גם הוא יודע.

על הסמים, ידעת לפני...
זה משהו שלא רציתי באמת לדעת.
על אהבה, חשבת שידעת לפני...
אבל בינתיים,
אתה יודע הרבה לפני
ולא יכול ללמד.
ואני?
אני עוד לא רוצה לדעת
על המוות.
אני מעדיפה להשאיר את זה
לאחר-כך.
לתקופה הרבה יותר רחוקה.
בינתיים, אתה יודע יותר
ואני לא רוצה.
אני,
אני סתם בוכה.