כולנו עוברים את אותם תהליכים
פוסעים באותם מעברים
חושבים על ידי אותם צבירי תאים
ומרגישים באותם התדרים

פגישת עיניים ורואה אותך מולי
ולרגע הסתבר לי שראיתי את עצמי
אותם מילים ואותו המאבק
מוצקות שתתברר בעתיד כמו אבק

ושוב עולה הסוד אשר אינו נפתר
האם הגבול הוא המרחק
האם הגבול הוא המשחק
מה עושה אותי אני איפה זה נסגר
וכשיד פוגשת יד
אז הכל אותו אחד
מי אני מי את
והבנתי, כמעט...

בדמעות שלנו אם נבדוק במכשירים
לא גזע מין וצבע יש אותם ההרכבים
והצחוק שלנו הוא כל כך כל כך דומה
כשפתאום הכל בהיר וכזה עולם יפה