אי אפשר להפסיק להסתכל עליך, אפילו אם ממש רוצים.
כי את הכי יפה שאפשר, אפילו שאת לא יודעת את זה, אפילו שאת
מכסה את עצמך באיפור, ובעיקר כשאת צוחקת, כי הצחוק שלך הופך את
הכל לטוב יותר.
פעם בכמה זמן את באה אלי, מספרת לי בהתרגשות של ילדה מאוהבת,
על אחד חדש, על כמה שהוא מדהים וחכם ויפה ואני מקשיבה ומחייכת
אליך ובפנים רוצה לבכות.
אז אני נדחקת קצת, ואת מפנה את כולך לאהבה החדשה ואני עוקבת
אחריה מחוץ לאור הזרקורים שלך, מחכה בשקט ואת חוזרת, תמיד, קצת
עצובה, כי פגעת בו, כי הפסקת לאהוב פתאום, זה תמיד קורה לך.
אני מחבקת אותך ומלטפת את השיער השחור ואוהבת בשקט.
אני פוחדת, פוחדת שתלכי ופוחדת להרוס ופוחדת לקרוע את החוט הדק
ששתינו תלויות עליו ופוחדת להפחיד אותך, להפחיד אותך בעוצמות
שאת בעצמך נתת לי.
אז אני נושכת את השפתיים ושותקת וממשיכה להקשיב לך, ממשיכה
לנסות לשמור על החיוך שלך.
וכל היום אני מתפתלת סביב עצמי, חייבת לחפש אותך, לדעת שאת
קיימת, לגעת וכשאני נוגעת אני רוצה יותר, רוצה לבעור מתחת
למגעך החם.
זה מכאיב שאת לא כאן, זה מכאיב לדעת שלא תוכלי לאהוב אותי כמו
שאני אוהבת אותך, זה מכאיב לדעת שתמיד יש את זה שתאהבי קצת
יותר. כי את אף פעם לא תהיי שלי, אף פעם לא תסתכלי עלי במבט
הזה שלך, הנוצץ.
אז אני יונקת בשקיקה כל טיפת קירבה, מטמיעה את הריח והטעם
והמגע שלך בנפשי, שלעולם לא אשכח, גם כשתעזבי, אוגרת בתוכי
טעימות קטנות ממך, כדי שאוכל להתאהב בך כל רגע מחדש.
אי אפשר להפסיק להסתכל עליך, אפילו אם אני ממש רוצה.
אז אני מסתכלת ומסתכלת וזה אף פעם לא מספיק. |