פרק 5- אדנה

5 הילדים המשיכו להתאמן. כעת, כל בית הספר ידע מהם וכולם פחדו
מהם. אנאטולי המשיך לגבוה והתנשא לגובה של 1.60 בגיל 8. הוא
הראה את שיטות הפיתוח של "משתק העצבים" למירנדה שהעבירה אותם
למחלקת המחקר. הנשק הפך להיות הבסיס החדש לכל הנשקים שהסוכנות
פיתחה.
שיין וארדו המשיכו להתאמן ביחד, ופערם בראש רשימת התלמידים
המצטיינים של בית הספר המשיך לגדול מהבאים אחריהם. עקב הצלחתם,
מונו שיין וארדו להעביר קורס על שיטות לוחמה וקריאת מהלכו של
היריב והגבה על צעדיו.

לאחר סיום השנה האחרונה שלהם בבית הספר קיבלו התלמידים חופשה
לחזור להוריהם וגם את הצבתם הבאה. כולם חזרו הביתה.
"שיין ! שיין!" צעק ארדו כשראה ששיין נמצא ביחד איתו על
המעבורת חזרה לכדור הארץ.
"ארדו, חשבתי שאתה לוקח את המעבורת לפורטוגל. מה אתה עושה
כאן?"
"קיבלתי הודעה שהורי עברו לארה"ב, כך שאני איתך במעבורת" חייך
ארדו. השניים התקרבו מאוד במשך השנים ונהיו חברים מאוד
קרובים.
"אז לאיפה הציבו אותך?" שאל שיין
"לוחמה ופיקוד- מחלקה 4"
"באמת? גם אותי! האמנתי שנקבל את אותו בית הספר, אבל גם אותה
מחלקה? באמת צירוף מקרים"
"לא נראה לי, הם הרי נתנו לנו להעביר קורס ביחד, די ציפיתי
לזה" טען ארדו.
"מה עם האחרים?"
"לא יודע מה עם אריק, אבל אדנה הוצב במחשבים וטקטיקה, ואנאטולי
במחקר ופיתוח"
"את טולי הם היו יכולים להציב בכל מקום שהם רצו... הבחור פשוט
פנומן" אמר שיין

המעבורת שטסה לכיוון יפן נחתה לפני 4 שעות. אדנה חיכה בסבלנות
למכונית הסוכנות שתבוא לאסוף אותו. הוא לא הכי שמח על ההצבה
שלו. הוא ידע, שאם לא שלחו אותך לפיקוד ולוחמה אתה לא תגיע
להיות סוכן שטח והוא מאוד רצה להיות סוכן שטח. לפני ההמראה הוא
ניגש למירנדה ואמר לה שהוא מבקש הצבה אחרת. הוא לא רצה ללמוד
איך להפעיל את המחשבים והוא לא רצה לתכנן את המשימות, למרות
שידע שיש לו את אחד התפקידים היותר חשובים. היא סירבה כמובן.
"לאן אתה רוצה להגיע, ילד?" שאל אותו נהג המכונית שעצרה לידו
"לרחוב מציטאסומיני בנאגויה" ענה
"אוקיי, קפוץ פנימה... יש לנו דרך מאוד ארוכה"
כעבור 4 שעות הם הגיעו לנאגויה ולביתו של אדנה. הוא נפרד
מהנהג, לא לפני שהנהג הביא לו פלאפון מיוחד ליצירת קשר עם
הסוכנות.
כשהוא עלה במדרגות הוא הרגיש סחרחורת... הוא ידע שמשהו רע
קרה.
הוא נכנס לבית ואז זה קרה לו.
הפלאשבאק היכה בו חזק מאוד, הרבה זמן שהוא לא חווה את
הפלאשבאקים האלה, מאז הגיע לסוכנות. הוא ראה את כל מה  שקרה
שם, אחותו התינוקת שאותה לא הכיר, אביו ואימו מאויימים על ידי
2 שודדים עם קעקוע של נחש סביב חרב על ראשם המגולח, הם דרשו
את...הם דרשו אותו! הוא שמע אותם דורשים אותו, הוריו אמרו שהם
אינם יודעים היכן ושהם צריכים לפנות לממשלה.  אימו לא הפסיקה
לבכות, באביו פשוט התעללו. ואז הוא שמע את היריות, קודם באחותו
הקטנה, ואז באביו ובאימו.
הוא נכנס לבית וראה את כל הדם המרוח על הרצפה.
אני אנקום, אני לא אניח להם למות ככה, הם רצו אותי הם יקבלו
אותי.
הוא פתח את הגז בדירה ועזב. כעבור 10 דקות נשמע פיצוץ עז וכל
הבית התפוצץ.
הוא ניסה לאתר אותם. הוא קנה בכסף מהסוכנות מחשב עם חיבור
לאינטרנט ופרץ למחשבי הממשלה. אדנה היה גאון מחשבים ולא סתם
הוצב היכן שהוצב.
הוא נכנס למחשב המשטרה וחקר קצת. הוא מצא כמה רמזים שלא הסתדרו
לו בהתחלה, אבל בסופו של דבר הוא הבין הכל. ומה שהוא גילה לא
מצא חן בעיניו בכלל.

כעבור 25 ימים הפלאפון צלצל וצלצל. אדנה לא ענה ולא התכוון
לענות. הפלאפון המשיך לצלצל במשך שבוע כמעט.
אבל הוא לא ענה.