שלום, אני סלים.
עד לפני כמה שנים הייתי אומר שאני ישראלי, אבל חלה תפנית
בחיי.
פעם הייתי גאה, חברים שלי יאמרו - גאה מדי. אהבתי את הארץ, את
האנשים - פשוט הכל.
יום אחד הכל התהפך. כל אהבתי הפכה שנאה גדולה שלא ניתנת
לתיאור.
כל אותן שנים אשר בהן שאפתי וחתרתי לאיחוד ושוויון בין העמים -
מדינה דו-לאומית רציתי, הלכו לטימיון.
אני זוכר את היום הזה ואת כל האירועים בו ולעולם לא אשכחם.
אינני מפסיק לחוות בראשי את מה שקרה לי.
הלכתי לי לתומי בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב בה אני עובר מדי
יום בדרך לעבודתי. ביום זה הייתי לחוץ מעט כי הייתי צפוי לאחר
לפגישה חשובה שהייתה לי באותו יום. שאלתי במודיעין באיזו שעה
האוטובוס הקרוב להרצליה יוצא ונאמר לי שנשארו לי עוד 23 דקות
בדיוק.
כמובן שענו לי בקול תקיף וגזעני אך אני הבלגתי כי חשבתי
שגזענות נשארה רק בין מיעוטים ובין בורים.
בזמן הפנוי הנותר לי הלכתי לקנות לי אוכל ושתייה והתיישבתי
באחד הספסלים.
סיימתי לאכול ולשתות והלכתי לשירותים לפני הנסיעה. אתם בטח
מכירים את השירותים שם, קטנים ומסריחים באמצע המדרגות
המעגליות.
נכנסתי לשירותים והבחנתי כי אחרי נכנס אדם נוסף. התביישתי מעט
אז נכנסתי לאחד התאים הסגורים, שלא כהרגלי, עשיתי את צרכי
הורדתי את המים ויצאתי לשטוף את ידי.
האיש שנכנס אחרי עדיין היה שם, עומד עמידה מוזרה שכזו.
שטפתי את ידי והבטתי לעבר שעוני וראיתי כי נותרו לי כ-6 דקות
בלבד. התחלתי ללכת החוצה לאחר שייבשתי את ידי ולפתע האיש צעד
לכיווני וביקש ממני 2 שקלים כדי שיוכל להשתמש בקונדומט. הרגשתי
לא נעים, אך גם הוא היה נבוך מעט, כך נראה לי באותו הזמן.
הוצאתי מכיסי את ארנקי והלוותי לו שני שקלים.  כאשר הגשתי לו
את הכסף הוא אחז ביידי בחוזקה, חטף את הארנק ודחף אותי אל עבר
הקונדומט כאשר סכין בידו. נלחצתי ונתקפתי חרדה. עשיתי מה שביקש
וקניתי לו קונדום.
הוא הצמיד את הסכין אל צווארי הוריד את מכנסיו והחל לקרוא לי
בשמות גנאי "ערבי מסריח! אני אפתח לך את התחת, זה יהיה לך כל
כך טוב שאתה וכל המשפחה המוסלמית של תרצו להתגייר." אני זוכר
את המילים האלה כל כך בבירור, הן ממש חרוטות בראשי.  הוא צייוה
עליי לקחת את הקונדום ולשים אותו עליו. נגעלתי כל כך, פחדתי
והזעתי זיעהקרה אך עדיין לא ידעתי מה לעשות כאשר הסכין משפשת
את גרוני. כאשר סיימתי הוא סובב אותי חזרה והורה לי להתכופף.
סירבתי התחלה ולא זזתי. הוא הצמיד את הסכין יותר והרגשתי שאני
מתחיל להיחתך ואז הוא דחף אותי בחוזקה ושוב חזר לקלל אותי
ולהשפיל אותי בשל היותי ערבע. "אתה רואה את הנשק שלי? השנק שלי
ייכנס בכל הערבים! המדינה לא משתמשת בשלה אז אני אשתמש בשלי"
"חולה נפש!!" אמרתי לעצמי בראש. "יהודי מסריח, גזענים כולם"
פתאום עלו המילים בראשי ואז כאב הוא החדיר לי את איברו היהודי
המטונף שלו. ואני חסר אונים, סכין בצווארי וזין בתחת. ובאוזניי
אני שומע אותו חוזר ואומר שאמא שלי ערבייה זונה ואחותי הקטנה
היא אחת הקבועות אצלו ושהוא אונס אותה כל יום כשהיא נוסעת
לעבודה. הרגשתי אותו נושף בעורפי ושמתע אותו נאנח. קיוויתי שזה
הסוף ואז הרגשתי אותו גומר. זו הייתה הרגשה מגעילה וזוועתית
הרגשתי מקולל וטמא. רציתי לנקום, להרוג אותו, את משפחתו, את
חבריו ולשרוף את כל המדינה המסריחה שלו. המדינה שלי! שלי ושל
העם שלי.  הוא המשיך לאיים עליי עם הסכין וצעק עליי שאני אצא
משם בלי להסתובב וארוץ משם. יצאתי במהרה מבוהל וחרד, ראשי היה
מלא מחשבות ושנאה הצצתי בשעוני וראיתי שהאוטובוס כבר יצא אך יש
לי עוד שתי דקות להגיע לאוטובוס הבא אחריו עליתי לאטובוס
ושילמתי לנהג. הזעתי, הייתי לחוץ ושקוע בעצמי, לא הפסקתי לחשוב
על מה שקרה הרגע. נאנסתי על ידי יהודי! הייתי בשוק, ישבתי עם
מזוודת העסקים שלי ושקעתי במחשבות שנאה ונאצה. מתישהו במהלך
הנסיעה עלתה זקנה יהודייה והתיישבה קרוב אלי. תוך כדי הנסיעה
הרגשתי שהיא מסתכלת עליי בצורה משונה, שקעתי חזרה בעצמי אך
לפתע היא התחילה לצעוק "מחבל! מחבל! הוא מחבל!" כמה חיילים
צעירים קצו עליי ותפסו אותי. האוטובוס נעצר וכל הנוסעים ירדו.
הם הכו אותי והורידו אותי מהאוטובוס ללא המזוודה והחלו להכות
ולקק אותי בלי לדעת או לבדוק מי אני.  באותו רגע לא הייתי
מסוגל לחשוב על תוצאות מעשיי והתחלתי לצעוק "יהודים מסריחים,
תישרפו בני כלבים!" כעבור כמה דקות כשכבר שכבתי מוכה וקשור על
הרצפה הגיעו שוטרים נוספים וחבלנים הם כבלו אותי באזיקים
והכניסו את הרובוט אל האוטבוס. הובלתי למאסר תוך כדי מכות
קללות והשפלות מצד השוטרים והחיילים. אחרי כמה דקות חקירה הם
גילו שאני לא מחבל אך עדיין לא הבינו למה במקום להגן על עצמי
התחלתי לצעוק ולקלל אותם. הם עדיין חשדו והסתכלו עליי במבט של
"ערבי מסריח תמות אתה ומשפחתך" והמשיכו לתחקר אותי לפני
ששיחררו אותי. אחרי יומיים שלמים המעצר לא סיפרתי להם מה קרה
ושוחררתי הבייתה. כאשר הגעתי לביתי הלכתי לחבר מהכפר וביקשתי
שישיג גם לי נשק וירשום אותי לפיגוע הבא. אני אדם הגיוני ושקול
אבל אחרי דבר כזה, השפלה שלי ושל העם שלי אין דבר בעולם שאני
לא אעשה כדי לנקום על מה שנעשה לי.



הסיפור בדוי.
איך לעיתים אנחנו לא רואים מה מוביל את הצד השני לפעולותיו.