כמה קל זה פתאום היה. קל וטבעי.
שפתיים, צוואר, ריח גוף מוכר
שעוד לא נחקר,
פרצות קטנות בחומה המאפשרות לתחושות נשכחות מעבר.
היא באה לקטנה והיא הולכת שוב
וכך קיבלתיה, ובעדינות, שלב שלב
בנינו מחדש את האמון האדיר
ואת האהבה הגדולה להדליק שוב.

ביום השני כבר שוחחנו עמוקות
וביום הרביעי למגע הפיסי נתנו דרור
מגע של חיבוקים ליטופים ונשיקות קלות
מבלי לסדוק ולו במעט את שכבת הקרח הדקה שעוטפת בקרירות
את הסוגיה.

ויומים לפני שנפרדנו שוב ישבנו ושוחחנו
שיחה כיוונית, ישירה, עלינו
ופשוט סיפרנו רחשי ליבנו
דברים רגילים
לא הפתעות וזעזועים
הכל ברוגע ובכנות מקסימליים
אלמנטים אפשריים רק באהבה כה גדולה.
איזה כיף מהול בתוגה
אושר במיקס עם עצב.

אך אני חש כל זאת ברמה אחרת
אותו מישור בו חשקתי תמיד
כל כך ברור היה, שרק עם האחת אוכל להגיע אליו.

אני לא אתפרק לי בפינה
ואבכה את מר גורלי
לא ולא!
כי אם אנצור לי רגעים אלו ואשאב מהם את הכח וההשראה
ואמשיך בחיי עד הביקור הבא ותמיד, אבל תמיד
אהיה שם בשבילה.

כן, אוהב אותך
את היא האחת.
יום אחד נהיה ביחד, זה ברור.



...הילדים יהיו אלים קטנים...