מקשיבה לנשימתה הרכה של הרוח
בצמרת העץ.
מעיפה עלים
מסחררת ענפים
ורק הגזע אינו זז.

ושקט
ורוח
ועץ
ושמיים.

וכמה שהייתי רוצה
לחלוק כל זאת
איתך.

מדברת אל דמותך
רוח, צל
חזיון שיצרתי לעצמי
תחליף עלוב
לנוכחותך האמיתית.

והרוח מרעידה את ענפי העץ
כאילו אומרת, זה בסדר
ואל תבכי ילדה.

הוא לא כאן
הוא לא איתך
אבל
הוא שומע.
והוא יודע.

הוא יודע
שכל זה בשבילך
הוא לא-כלום
בלעדיו.

אל תבכי ילדה.
כך לוחשת לי הרוח
וממשיכה בדרכה.
יש לה עוד הרבה עלים לפזר באוויר
הרבה דמעות לייבש
והרבה ילדות בוכות לנחם.

היא מעבירה משב אחרון בשיערי
ולוקחת את מחשבותיי איתה
מי יודע לאן.

אולי אלייך.




30.1.05