בנו לו עתיד, משפחה וילדים
ציירו לו תמונה צבעונית ויפה
ועוד כשהוא היה קטן, הם הלבישו לו מדים
שילחם ברעים...,
אך הוא נלחם בעצמו

במשחקים הוא ירה ופגע
הטובים מנצחים ואסור לו לברוח
ורק אחרי הרבה שנים מותר לו קצת לשכוח
הוא נזכר בימים...,
אך שוב שכח את עצמו.

הוא מצטער, זה לא יקרה השנה,
אמא תקשיבי, את לא מבינה
שיש לו תוכניות שונות, שהוא שרף את התמונות,
הוא מנסה לטעות בצורה הנכונה.

והוא סובל כשהכאב בא לאט,
אמא תראי הוא כבר לא פה כמעט
ויש לו תוכניות שונות, והוא בכלל שונא בנות,
ומנסה לטעות בצורה הנכונה.

בנו לו עתיד, עם פרטים כל כך קטנים
ציירו לו תמונה צבעונית-מדהימה
הוא פחד שיום יבוא וההורים יהיו זקנים
ורק הוא ישאר צעיר...,
ולא ימצא את הצורה המתאימה

יאבד סבלנות, לא ילמד להקשיב,
"כי הכסף זה סוג של נייר שנגמר"
ובכל משפט שהוא אומר יש משהו מסביב
מרגישים שזה נגמר...,
ושוב הוא שכח את עצמו.

הוא מצטער, זה לא יקרה השנה,
אמא תקשיבי, את לא מבינה
שיש לו תוכניות שונות, שהוא קבר את התמונות,
הוא מנסה לטעות בצורה הנכונה.

והוא סובל, כי הכאב בא לאט,
אמא תראי הוא כבר לא פה כמעט
ויש לו תוכניות שונות, והוא בכלל שונא בנות,
ומנסה לטעות בצורה הנכונה.