ישראל גולד / בואי בינינו נסכם |
שכששנינו נזדקן
נשובה לימים ההם
אל הרחוב ללא מוצא
אל בית סבי במושבה
ובחצר הנושנה
נשב בצל עצי התות
נשוב אל ערש הילדות
שם נתמוגג על העבר
עם המעט שעוד נותר
נפליגה בחלום נשגב
ובצינת לילות הסתיו
במשעולים לאור כוכב
בשדות חריש ובקמה
על כנף הרוח הקרה
שנים ישובו חזרה
כניד עפעף הכל חולף
אץ רץ הזמן ומתנדף
רק שם בבית סבי בכפר
הכל נשאר אותו דבר
שם לחלום תמיד מותר
להיות צעיר ומאושר
אז בואי נסכם כעת
שלעולם לא ניפרד
נתחיל הכל מבראשית
ואת הקצב קצת נאיט
אל עברנו כשנביט
ידינו זה אל זו נושיט
מאושרים כמו תמיד
לא יפרידנו השרב
לא ליל החורף או הסתיו
כל עוד אנחנו כאן יחדיו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|