פעם היא היתה מאושרת
אהבה את החיים.
פעם אפילו עיניה חייכו
כשפיה היה ללא עווית.
פעם שפתיה חייכו
כשישנה שנת מלאכים.
וכשהייתה ערה,
ושפתיה חייכו
ושיניה הלבנות
אמרו שלום לעולם
כולם ראו שהיא מאושרת
כולם ראו שהיא מאוהבת

ואפילו בתמונות
כולם רואים את האושר
שהציף את הילדה הקטנה
האישה שבת 20,
זו שמצאה אהבה
ומאושרת מדקה לדקה.
אפילו בגלל התמונות
כולם מאושרים למראה חיוכה.
טוב לראות,
ילדה מאוהבת.

וחיוכה נמצא במרחק שנות אור
מהמציאות הנוכחית
וחיוכה אם קיים
הינו רק שבר בפניה
הינו רק עווית
כדי שלא יראו את המתרחש לו בפנים.
כולם רק רוצים
לחייך בשנית,
כי זוכרים הם כולם
איך היתה מאושרת
כי זוכרת הם כולם
איך היתה מאוהבת.

ומביטים בתמונות
ורואים את האושר
שהציף את הילדה הקטנה
האישה שבת 20,
זו שאיבדה את אהבתה
וכיום שכחה את אושרה.
כשמביטים בתמונות
כולם מזילים דמעות.
כואב להיזכר,
בלב שבור.


מוקדש לשירן, 04.05.2005