כמטה קסם, חיוך פשט על שפתיי.
מדלגת בעולמי שהשמש מטיילת על כתפיי
מפזרת אחריי אבקת קסמים מנצנצת
מצנפתי האדומה ובראשה פעמון,
מתנוססת ברוח הקלילה
לפתע הרוח מתחזקת
אוחזת את מצנפתי, שלא תעוף
מביטה מעלה, שמיים מתקדרים אט אט
מבשרים את בוא הסתיו
טיפות שחורות שומניות וסמיכות צובעות את מצנפתי,
את יומי.
כמטה קסם,חיוך נמחק משפתיי
לא עוד, לא עוד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.