|
אני פוסעת בין שבילי מילותיי
מחפשת מוצא למחנק
על גבי כל עברי מונח
ומלפניי
השקט נסדק
אני זועקת לבדי בתוך יער אפל
אך זעקתי נשמעת לעובר כשירה
טעויותיי הינן השביל
עקבותיי קשורות זו בזו
ממאנות להיפרד
להיראות כל אחת
בפני עצמה
והגאות עושה בי כבשלה
סוערת בקרבי
שוברת מקום מבטחים
מתוך כל החושך
אני מוצאת סדקי אור
בתוכי מתגלה לו אלוהים. |
|
|
שפילברג הולך
לפתוח פארק
שעשועים לזכר
קורבנות השואה.
רכבות הרים
למזרח, סלקציה
בכניסה, יהיה
שמייח.
אפילו שם כבר יש
- מנגלאנד.
תומאס,
ראשון בתור
לכרטיסים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.