את גורמת לי לפרוש כנף
אל פינות נסתרות בהן
לא העזתי ללכת
כיסיתי את השביל
ענפים רבים
חסמתי מסילות הדרכים

ואת כמוני
מלאת פחדים וחרטות
צלקות ממלאות בנו פינות נסתרות
אך בך זהו כל היופי
ובי זהו חלל כעור

בפנייך הרכות העשויות מילים מילים
אני מוצאת את קמטיי שלי
אכזבות בין אותיות
מרירות נפרשת
אך בי את מותירה רק מתק

ייתכן זו אשליה
הבדידות שבי נכספת.
בשבילים מקבילים הלכנו
ועתה נפגשות הדרכים.
ייתכן זו האמת
רכותך בי מפעמת
אכזבותייך מחזירות
גם אותי אל הרחם
אך אל נא תטעי,
זה כל הקסם.


לשרון