ביום ב' בשבוע, באופן קבוע,
הוא מבלה את שעות הפנאי בחוף ינאי;

הוא נוסע לים, שם נועל מגפיים,
מתיישב על סלע שזקור מהמים
משליך החכה ומצפה ל"מכה".

לשוכני המים חכתו כבר מוכרת:
המיקום, השעה, השיגרה שנשמרת;
מקפידים על מרחק כשסביבו הם חגים
כי שימעו כבר נודע בקהילת הדגים.

ואולם הקטנים נוהגים במזיד
לנשוך הפיתיון מכיוון שתמיד
דייגנו מחזיר בזלזול אל המים
כל דגיג ששוקל גרם פחות ממאתיים.

הוא שב לביתו, שם אשתו מחכה;
"דבר לא עלה לי היום בחכה"
"אין חדש" היא עונה  "זה אצלנו קבוע
לפתוח סרדינים בכל ב' בשבוע".