יצאנו מהר משם, דורכים על שברי צלחות לבנות שהמשיכו להישבר על
ידי רקדנים שיכורים מאוזו או אולי מערק, שרקדו לצלילי מוזיקה
ים תכונית מחרישת אוזניים. השמש כבר החלה לזרוח וראשינו, ספוג
האלכוהול, היה מסוחרר. את החזקת את הסיגריה ביד שמאל, שלא
כהרגלך עכשיו אני נזכר. היינו רעבים מאד וחשבנו מה כדאי עכשיו
לאכול, עומדים באמצע הרחוב הריק, השמים מעוננים בכבדות בעננים
שחורים הבאים ממערב וזוכים לליטוף של שמש חורפית. טיפות בודדות
המשיכו לרדת כשאת אמרת, בא לי עכשיו סושי בעוד את מפנה לי את
הגב ומתחילה ללכת בצעדים כושלים לכיוון האוטו, שחנה בכלל בצד
השני. פניתי אליך, צועד במהירות בכדי לתמוך בך שלא תיפלי. חכי,
אמרתי, המכונית בכלל חונה בצד השני. התבוננת בי במבט מזוגג,
עינייך הירוקות היו חסרות כל הבעה, חייכת, נשענת עלי והסתובבת,
פתאום צעקת ושמטת את הסיגריה האכולה עד סופה שנפלה על המדרכה
הרטובה.

בעוד אנו צועדים בכבדות לעבר הרכב החל הגשם להתחזק. איפה נמצא
עכשיו בשש וחצי בבוקר סושי בשבילך חשבתי. לא דיברנו עד שהגענו
לאוטו. פתחתי לך את הדלת כמו ג'נטלמן אמיתי, כך את אוהבת,
התיישבת לאט, סידרת את השמלה ואז סגרתי את הדלת. פניתי לצד של
הנהג וכשנכנסתי לאוטו את ההיית כבר עם סיגריה בפה ושוב עישנת
אותה ביד שמאל, עכשיו אני נזכר. העשן צרב לי בעיניים אבל לא
אמרתי כלום.

הנעתי את המכונית והדלקתי רדיו, את שאפת שאיפה ארוכה מהסיגריה
בזמן שהיא עברה במעבר החצייה מולנו. היא לבשה שמלת מקסי אדומה
ופרחונית, מכוסה במעיל עור שחור ארוך וצמוד, שערה החום התעופף
ברוח ועיניה הכחולות מלאות החיים התבוננו בי ישירות בעיניים
במבט שהעביר בי רעד בכל הגוף. היא הייתה יפיפייה, פניה, שכמו
פוסלו על ידי אומן שהצליח להעניק להם את היופי המושלם, היו
בגוון בהיר צהבהב, עם עצמות לחיים גבוהות ועם חיוך קוסם
ומזמין. קפאתי ולא יכולתי לשלב הילוך בכדי שנוכל להתחיל לנסוע.
זה רגע בודד בו חייבים להחליט מה עושים ואני החלטתי להשאיר
אותך במכונית ולצאת אליה.