כל יום שעובר אני יושב וחושב,
איך הגעתי לפה? וכואב לי הלב.
למה דווקא חימוש ולא שלישות?
אני מרגיש מבוזבז ולדעתי זו טיפשות.

נשלחתי לכאן לרמת הגולן,
מבואס ושבור שחבל על הזמן.
אני משרת בסדנה, שמה צנובר,
ותוהה אם לברוח מפה היום או מחר.

במבנה מאזבסט מתקן נשקים,
מסתובב בגדודים עם טפסים ומדידים.
עובד כל היום שומר כל הלילה,
רואה עכברים במיטה ובפיילה.

המקום הזה חור בין קצרין לחצור,
קצין מיון מטומטם לא יודע לבחור.
הנשק שלי בלאי נעליים כבדות,
התסכול שלי נע בין דקות לשניות.

לרס"פ לא איכפת, המ"פ לא מבין,
שאפילו בחומוס "צנובר" לא טעים.
למה חימוש? למה צנובר?
תנו ללכת מפה אני לא מאושר.