שפלות
מרמזת על קהל [של] אלים.
והאלים צפו כשעל-האדם קל הרגליים
אכילס חתך את אחורי גידי
שתי הרגלים והוציא רצועת עור שור כדי שיוכל לגרור את גופתו של
הקטור,
מאלף הסוסים, ראש בעפר,
מאחורי כרכרתו.
בקהל, חלק היו אחוזי תיעוב, חלק לא. האלים, ורחוק יותר,
האלים לפני האלים, אלו שאכלו את ילדיהם ותיחכמו
עינויים מופתיים בנצח, צפו וידעו עצמם בין החיים.
כזה הוא האובדן, כזה הוא הזעם של העל-אדם,
חצי האל קל הרגליים
אכילס, הבן זונה המטומטם, כשהוא גורר למעלה
ולמטה וסביב סביב
הקבר של אהובו, את גופתו של הקטור, מאלף הסוסים.
שפלות אינה חסרת הגיון.
לא. שפלות היא מתים נעולים בחושיהם, אסורים לחזור
לעפר, אך כותבים, מקעקעים בו, כדי שכולם -
האלים, האלים לפני האלים, האויב,
האמהות הנעדרות, הכל חייבים לקרוא
איך זה לחיות בגלות בארץ בלי זה -
להיות בלי הפסקה, מקום, אוהל היכן שהנהר נפתח
אל תוך אגם,
חייבים לקרוא מה זאת אומרת לחיות כנגד השמש ולא למות.
תראו, הוא אומר,
לבד בקהל, כשהוא חותך מאחורי גידי הרגליים ומותח רצועה של עור
שור שיגרור את הגופה שאיננה יכולה להפסיק להיות הקטור, מאלף
הסוסים, ראש בעפר, מאחורי הכרכרה, תראו.
[] - מגבלות ניקוד.
