איך יש לי את החוצפה
לחשוב שתאהבי אותי
מוקיון מעורר רחמים
מבט חולמני שגובל בפתטיות
ונפש ששמורה למשוררים תמימים (יש כאלה?)

טורף את חושייך כמו שתמיד רציתי כמו שתמיד חלמתי
כמו שחשבתי שתרצי

מדמיין געגוע שלך אליי
את זועקת את שמי בלחישה עדינה
רוצה שתשתי אותי כי אני שוטה
ושתביטי בי בעיניים טובות
בידיים מלטפות
בגוף ערום, בנפש חשופה
בין נר עמום לסדינים נוטפי זיעה

אני נכנס אליך ואני לא יודע איך לצאת
ועד שאמצא את הדרך יהיה מאוחר מדי
אז אולי עדיף בכלל לא להיכנס