השיר נכתב בהשראת הרומאן "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון


עיירה קטנה, חנויות, שבילים, בתים,
עזבו כולם, השאירו ריקים.
גורשו אדונים, תלמידים, משרתים,
בשורה אחת לשם צועדים.

זה עם האטלס בוהה במפה,
מנסה לפענח קנה מידה, כיוונים.
לא עוברת שניה, חצי ציגרטה מפיו נחטפת,
נשרפים עליו כל הדפים.

יום שלג חורפי, פרווה מופשטת
מההם אשר נראים עתה כה חסרי אונים.
כאן לא מבדילים-עבודה, חנופה,
כאן כולם חלשים, כולם עבדים.

אמא לאחור מביטה מתוסכלת
היא יודעת שאסור אך בכל זאת מסתכלת.
המנה כה דלה, חרב עולמה,
ולאבא אין מעות למנות ולנחמה.

אשתי הקטנה וילדי החולה
הלכו שניהם לשם.
היא חיוורת והוא משתנק, בוכה-
לכן בחרו לקצר את דרכם.

ואני עומד בתוך קרון,
לא יודע כמה זמן, לקחו כל שעון,
לפתע מרגיש כף יד על עורפי-
ליטוף מוכר, מזהה את שאהבה נפשי.

בלומה שלי, את יודעת, גם אני-
הכל בעולם הזה בא במכאוב.
הנר ההוא ודאי לא לנצח,
קיצו הולך ונעשה קרוב.
אהובתי, צעדי איתי
צעדים אחרונים אל עבר סופנו.
מהמכאוב זה ששם ינטלנו,
אולי בין כנפי השכינה
יעטוף קרוב את שנינו.