כאשר אומרים גיל הטיפש- עשרה, הכוונה באמת לגיל הטיפש-עשרה, אם
כי גיל 10 עדיין תינוקי מדי בכדי להיכלל בגילאי ההתבגרות. למען
האמת גם גיל 12-13 לא הכי בוגר בקרב הבנים. אני בהחלט יכול
להגיד שהמחשבות על זהותנו העצמית מתחילות לרוץ בגילאים האלה
למרות חוסר הבגרות. אני גם לא אתעלם ממחשבות הסקס כי גם
החרמנות עולה. אבל זה לא העניין, העניין פה הוא שהמחשבות
וההתלבטויות עולות בראש, אי אפשר להתעלם מהם, גם אם אנחנו לא
מספיק בוגרים בשביל להוציא את זה החוצה.
את עומר הכרתי לפני גיל ההתבגרות, ואת יוחאי הכרתי רק מכיתה
ז'. אך את שניהם הכרתי בתור חברים רגילים. כמו כל חבר טוב שיש
לכולנו.
היחסים שלי עם עומר תמיד היו מוזרים, יחסי אהבה-שנאה של ילדים
קטנים. היינו משחקים ביחד שעות, ואז רבים ורצים לאמהות שלנו
להלשין אחד על השני, אבל בסופו של דבר הסתדרנו. היינו סוגרים
את עצמנו בחדר ומשחקים במחשב או משחקי קופסה, היינו מעבירים
המון ימים יחד.
גם כשעלינו לכיתה ז' הכל נשאר כמו שהיה. היינו באים אחד לשני,
אבל עכשיו כשהיינו בוגרים יותר, היינו יושבים וצוחקים כמה
המורים בבתי ספר מפגרים, כמה כל המורות זקנות וכמה מפגרות
הטלנובלות שיש בטלוויזיה. אבל יותר חשוב, זה שבאותה תקופה
התחלנו את גיל ההתבגרות, והתחילו השאלות. יום אחד ישבתי עם
עומר בחדר שלי ושאלתי אותו: "תגיד, עומר, לאן הגעת הכי רחוק?",
עומר צחק ואמר: "מה זאת אומרת? היו לי כבר חמש חברות". לא
יכולתי להתאפק והייתי חייב להכניס את השאלה האופיינית: "כן,
אבל לאן הגעתם, התנשקתם כבר בפה? אתם רוקדים סלואו ממש צמוד?",
עומר ענה: "כן, התנשקנו בפה, אבל לא צרפתית. סלואו זה כבר לא
בעיה, מאז כיתה ו' כולם כבר רוקדים צמוד. לאן אתה הגעת?". אני
שהייתי מאז ומתמיד איש שמפגר מאחור באופנה, לא עושה יותר מדיי,
רק יכולתי לספר על שירה שהייתה ידידה שלי, ושפעם אחת במפגש
כיתתי עשינו תחרות של הזוג הכי נחמד. בחרנו אנשים שיהיו
שופטים, בדרך כלל אלה היו האנשים שלא מצאו בת זוג או בן זוג אז
מצאנו להם תפקיד של שופט. האחרים התחלקו לזוגות, אני ושירה
ראינו שאנחנו מפגרים מאחור בניקוד, חייבים לעשות משהו בשביל
לזכות, ואז החלטנו, שלמרות שאנחנו לא חברים, נרקוד את הסלואו
הכי צמוד שאפשר ואז נזכה, ובסוף באמת זכינו.
בכל מקרה, זה היה סיפור משפיל מדי בשביל לספר לעומר. אז אמרתי
שהייתה לי חברה אחת ושעוד לא התנשקנו בפה, אבל כשתהיה לי חברה
בעתיד, אני אתנשק איתה בלי בעיה. המשכנו לדבר על אנשים אחרים
שכבר התנשקו צרפתית, שזה מגעיל להתנשק סתם ככה צרפתית בגלל
העיקרון. אולי אמרנו את זה בעיקר בגלל שאנחנו עוד לא התנשקנו
צרפתית והיינו רוצים לשים את עצמנו במקומם. גם במפגשים האחרים
שלי ושל עומר, היינו ממשיכים לדבר על זה, אבל לא היינו מדברים
הרבה. איכשהו תמיד היינו הולכים לשחק במחשב וחוזרים לשיחות
שטחיות על משחקי מחשב וכל מני דברים שקשורים לספורט. ככל
הנראה, מן מבוכה לשדרג את היחסים שלנו ליחסים של אנשים בוגרים
יותר. זה לא שלא הייתי מוכן ליחסים כאלה, פשוט לא מצאתי את
החבר המתאים לכך.
בכיתה ז', במקביל למפגשים עם עומר, עברו עליי שינויים שונים
בחיים. הגדול שבהם היה המעבר לחטיבת הביניים כמובן, ומעבר לבית
ספר חדש. שם פגשתי את יוחאי. ישר בתחילת השנה התחברנו אחד
לשני. עם יוחאי לא היו יחסי אהבה-שנאה, רק אהבה. היינו יושבים
שעות ליד הטלפון ומדברים על הנושאים הכי עמוקים שיש. אחרי
שהייתי רגיל לשיחות רדודות יחסית, היה לי סוף סוף חבר שהייתי
מגיע איתו לשיחות עמוקות על מהות העולם, משהו שלא הייתי רגיל
אליו ושמחתי שיש לו אותו. היינו יושבים יחד בהפסקות ולומדים
להכיר אחד את השני לעומק, תוך חצי שנה כבר היינו החברים הכי
טובים.
על יוחאי תמיד היו יורדים שהוא הומו. אולי בגלל ההליכה שלו,
אולי בגלל הדיבור שלו, אני לא ממש יודע. אני הייתי מסביר
לאנשים שהוא לא הומו, שאני מכיר אותו והוא אוהב בנות. לא
שידעתי אם זה נכון או לא, אבל ידעתי שזה פוגע בו ומפריע לו אז
הגנתי עליו מהשמועות האלו.
ככה עברו להם הימים, החודשים. עם יוחאי הייתי מדבר בטלפון
הרבה, בא אליו לפעמים, יושב איתו בהפסקות. עם עומר לעומת זאת,
הייתי נפגש פעם בכמה זמן, או שהוא היה בא אליי או שאני אליו.
על הקשר שלי ושל עומר לא הרבה ידעו. הוא היה חבר ילדות שהכרתי
דרך ההורים שלנו והוא לא היה מסתובב עם חברים שלי או משהו.
יוחאי לעומת זאת, בעקבות הקשר הטוב שלנו, התחיל להסתובב גם עם
החברים שלי. הוא היה בא למסיבות אתנו, ובעצם הפך בעצם לאחד
מכולנו. היינו מן חבורה של תשעה ילדים בערך, שמסתובבים כל הזמן
ביחד. אם כי אני זה שהייתי הכי קרוב ליוחאי מכולם.
הייתה פעם אחת שנפגשנו אצל אוהד, גם שירה, עדי, אופיר ובן באו.
כולם היו מהחבורה, והבית של אוהד היה הבית שבו התנחלנו תמיד.
ישבנו כולם על מזרונים שהיו על הרצפה, מוזיקה התנגנה ברקע.
החלטנו לשחק משחק שבו כל אחד שואל את השני שאלות אישיות ואפילו
מביכות וחייבים לענות את האמת. יוחאי באותם ימים עדיין הרגיש
קצת לא שייך אבל הוא זרם עם המשחקים שלנו. באותו ערב התפתחה
שיחה עמוקה בין כולנו. עדי השלימה עם בן אחרי ששאלה אותו מה
מציק לו בה. בן בחר לענות לה ולמרות חוסר נוחות שהיה בתחילת
הוידוי, לאט כולם הבינו שיותר טוב לספר את הכל. היה גם רגע בו
נכנסנו למעגל של הערות לא רציניות, אני צחקתי על עדי. על מקרה
שבו היא הרביצה לי עם ספר בערבית על הגב. באווירה של הרגע,
אוהד העיר הערה ליוחאי על זה שהוא מתנהג כמו הומו. אף אחד לא
ייחס לזה חשיבות יתרה. אבל אני ידעתי, אחרי הרבה שיחות שלי ושל
יוחאי, שנמאס לו שמעירים לו על זה, קיללתי את אוהד שהוא הומו
וההערה עברה כחלק קטן בשיחה. למרות זאת ראיתי חוסר נוחות מסוים
אצל יוחאי.

אני חושב שבכיתה ח' התחילו בי השינויים. בחופשה שבין כיתה ז'
ל-ח', ישבתי בבית לבד וגלשתי באינטרנט. נכנסתי לאתר סקס כמו
שנוהגים הנערים בגיל הזה, ואז, אולי מתוך משיכה לראות משהו
שונה, אולי מתוך רצון שלא ממש ניתחתי באותו רגע. נכנסתי לעמוד
של הגייז באתר. פתאום מצאתי את עצמי יושב מול המסך ומסתכל על
תמונות של זיונים ממש לא מציאותיים של גברים עם גברים. כשנער
מתבגר יושב מול אתר סקס, הוא לא חושב מהראש, אלא מאיבר המין.
אז לא חשבתי הרבה על מה שאני עושה, לא חשבתי אם יש לכל זה
השלכות. אם זה יכניס אותי למעגל של מחשבות על הנטיות המיניות
שלי.
כשהלכתי לישון באותו ערב התחילו המחשבות. חזרתי לחשוב מהראש
ובפעם הראשונה עלתה בי המחשבה שאולי אני הומו, מהר מאוד הפרכתי
את אותה טענה מהסיבה שאני גם נכנס באתר הסקס לאזור הלסביות וגם
זה מושך אותי והומואים לא נמשכים לבנות, אז אני לא הומו.
כך הייתי ממשיך. מתמכר לאתרי הסקס. אט אט נכנס יותר ויותר
לאזור ההומואים באתר. כל פעם טוען לעצמי בסופו של יום שאני לא
הומו, כל ערב יושב ומדחיק כל דבר שעשיתי שקשור למשיכה לגברים.
לפעמים בלילה לפני שהייתי הולך לישון, הייתי שוב מתחיל לחשוב
מאיבר המין. מתאמץ לחשוב רק על בנות כשהייתי עושה ביד, שלא
יכנסו לי מחשבות של גברים לתוך הראש, כי אז אני אסבול במחשבה
של: "למה חשבתי על גברים? אולי אני אוהב גברים?". אבל הייתי
חושב על גברים, בין אם הייתי מדחיק את זה או לא.
עם אנשים מהסביבה כמובן שלא דיברתי על זה, לא עם יוחאי, למרות
הפתיחות ביחסים שלנו. בטח לא עם עומר. פחדתי לשתף מישהו בכל
זה, אפילו את עצמי. אחרי הכל, לא כדאי להקים סערות בכוסות
מים.

יום אחד כשישבתי עם עומר אצל דודה שלי. הבית שלה היה ריק עד
הערב ואנחנו רצינו לשמוע מוזיקה חזקה. לדבר חופשי על כל נושא.
להיכנס לאתרי סקס כמו אותם בנים מתלהבים של תקופת ההתבגרות.
אצל דודה שלי היו גם הרבה בקבוקי קולה והרבה ממתקים, מן בית
דודות קלאסי. תמיד הייתי בא אליה עם עומר כשלא הייתה וניצלנו
את הבית הריק בשביל להעביר את הזמן.
ישבנו מול המחשב. עומר אמר לי: "יש לי אתר סקס מעולה להיכנס
אליו, אתה צריך לראות איזה בנות כוסיות יש שם". אני הנהנתי עם
הראש ובכך אישרתי לו להיכנס לאתר, כמובן שכשאני אומר שנכנסנו
לאתרי סקס, הכוונה הייתה רק להסתכל. חס וחלילה לא לעשות ביד או
משהו תוך כדי, לא היינו מסוג האנשים האלה, למרות הפתיחות
בעניין הסקס והדיבורים המתלהבים של אותה תקופה. היינו יחסית
סגורים אחד לשני בנושא, כל שיחה הייתה מלווה בהרגשה שצריך
לעשות פוזות אחד על השני, פוזות של גיל הנעורים. אף אחד אף פעם
לא נפתח באמת אחד לשני, זה היה קשר שנבנה מאחורי חומות
ילדותיות.
עומר נכנס לאתר. הסתכלנו על תמונות, מתלהבים מכל תמונה ותמונה,
מכל אישה ואישה, מכל תנוחה ותנוחה. ואז לחצתי בטעות, מתוך הרגל
של גלישה באתרי סקס, על עמוד הגברים באתר, לא שמתי לב מה אני
עושה והעמוד עלה. מהלחץ לא חשבתי על לסגור את החלון או לצאת
מהעמוד. ישבתי לחוץ מהתגובה הצפויה של עומר. אבל עומר הסתכל על
העמוד ולא ראה בזה בעיה. הלב שלי פעם בחוזקה. התחלנו להסתכל
בעמוד של הגברים, בלי לדבר, בלי לשאול שאלות מיותרות, בלי
לחשוב שאולי כל אחד מאתנו יושב ליד הומו, כשעדיין כל קונוטציה
של המילה הזו העלתה מחשבות שליליות לשנינו. כי כמובן, אף אחד
לא מייחס לעצמו את מונח ההומו.
לחצתי על קישור של גלריית תמונות של שני גברים שעושים את זה
באמבטיה. באותו רגע הרגשתי יד מלטפת את הרגל שלי. מיותר להגיד
שהדם זרם דרומה וחולל שינויי גודל באיברים מסוימים. זה היה
מפחיד, אבל זה היה נעים. כל הסיטואציה הייתה טעות אחת גדולה
ועם זאת אף אחד מאיתנו לא רצה להפסיק.
זה היה כל כך מוזר, ששנינו, חברי ילדות שלא דיברו אף פעם על
משיכה לבנים, פתאום גולשים יחד באתר גייז ונוגעים אחד בשני.
הכל היה הדדי, אני התחלתי ללטף את הרגל שלו. בכך אישרתי לו
שהוא לא עושה משהו לא בסדר. לא שידעתי אם זה משהו לא בסדר, אני
לא בטוח שיש הגדרות למצבים כאלה, ששני נערים כל כך צעירים, רק
בכיתה ח', מתחילים לגעת אחד בשני. עומר אמר שחם לו, שהוא מוריד
חולצה, גם אני הורדתי חולצה.
אני לא חושב שיש מילים שיכולות לתאר איך עברנו צעד צעד בהסכמה
מלאה, במערכת יחסים שלא נועדה אף פעם להיות כזאת, התקדמנו
בזהירות, בלי לדבר, כאילו כל רגע בקשר שלנו הוביל למצב הזה.
הורדתי את המכנסיים, גם עומר. ישבנו בתחתונים, אי אפשר היה
להתעלם מכך שעמד לשנינו. אז קמתי ואמרתי שאני הולך להביא עוד
קולה.לנסות לעשות מן השעיה לכל מה שקורה, למרות שרציתי שזה
יימשך. עם זאת, כל המצב הזה היה הזוי לחלוטין, עברו לי אלפי
מחשבות בראש אבל ההחלטות התקבלו מהזין, והראש איבד את המשקל
בקבלת ההחלטות.
כשחזרתי לחדר והתיישבתי עומר שלח את היד אל תוך התחתונים שלי,
ואני הורדתי אותן, הורדתי גם את שלו. הלכנו למיטה של דודה שלי,
לפני זה בודקים שהדלת נעולה ושאף אחד לא יפתיע אותנו באמצע.
נשכבתי עליו, מעביר את הלשון על צווארו בעוד הוא מעביר את היד
שלו בין הרגליים שלי. אחרי כמה דקות נשברו כל המחסומים
כשהצמדתי אותו למיטה ומצצתי לו. וכך, בלי לחשוב יותר מדי,
הפכתי מילד שחושב שהוא סטרייט, שמתלהב מכך שהוא התנשק בפה,
לילד שיודע שהוא נמשך לגברים גם אם הוא יתכחש לזה. שהספיק כבר
בכיתה ח' למצוץ לחבר ילדות שלו, ילד שחבר ילדות שלו מצץ לו. כל
פעם כשגמרתי חשבתי כמה כל הסיטואציה הזאת תשנה כל כך הרבה
דברים. לא רציתי להיכנס לשינויים שכל מה שקורה פה יכול להביא.
החרמתי את כל המחשבות ונישקתי את עומר, ליטפתי אותו, את לשונו,
את גופו.
אחרי שעה או שעתיים, כששנינו החלטנו שמספיק להיום, פשוט קמנו
והתלבשנו. לא דיברנו על מה שהיה. לא התייחסנו למה שהיה. ידענו
שנעשה את זה שוב, אבל עד שיגיע הרגע שבו נעשה את זה, חזרנו
להיות צמד חברים סטרייטים שמתכחשים למשיכה שלהם לגברים. לא
חשבתי על זה הרבה, ניסיתי שלא לחשוב, שזאת הייתה הפעם הראשונה
שלי, פתאום הסיטואציות מאתרי הסקס כבר היו אצלי במציאות.

למחרת, קמתי כאילו זה היה יום רגיל, רק עם הרבה מחשבות ורצונות
לפגוש שוב את עומר. שאלתי את דודה שלי בבוקר מתי היא חוזרת
מהעבודה והיא אמרה לי שהיא חוזרת מוקדם. באתי לכיתה כמו בכל
יום, פגשתי את יוחאי, ישבתי ודיברתי איתו על השיחות הכי עמוקות
שאפשר, אבל כמובן שלא נגעתי בנושא הזה.
כשחושבים על זה, יוחאי היה זה שירדו עליו תמיד שהוא הומו,
ועכשיו הייתי אני ההומו ויוחאי היה יותר סטרייט מתמיד, לעומתי
לפחות.
כך עברה עליי כל תחילת כיתה ח'. אפשר להגיד שבחצי שנה הראשונה
של כיתה ח' היו לי חיים מקבילים. חיי הבית ספר, בהם חשבתי כל
הזמן אם אני אוהב את הבת הזאת או את האחרת, כאילו שלא היה
עומר. כשהייתי נפגש עם עומר, היינו מוצצים אחד לשני, מפשיטים
אחד את השני, מלטפים, מתנשקים. כשהייתי באותם מצבים עם עומר,
כאילו שלא היה יוחאי, לא היו בנות, לא היו הורים. למען האמת,
ברגעים המיניים. נעלם כל קשר ליחסים היומיומיים שלי עם עומר.
היה מן סקס ילדותי, מספק צרכים מיניים, מן התפרצות יצרים קבועה
של שני נערים בכיתה ח'. ואז, אחרי שהיה נגמר כל העניין המיני,
שוב, חזרנו למסלול יחסים רגיל, לא היינו מדברים על זה.

באמצע כיתה ח', ידידה טובה הציעה לי חברות, אני הסכמתי. ממש
אהבתי אותה, באותו רגע הפסיקו המפגשים עם עומר. כלומר, נפגשנו,
אבל לא עשינו כלום. אחרי פעם או פעמיים שאמרתי שלא בא לי
להיכנס לאתרי סקס, הוא הבין שאני לא רוצה כלום. חזרנו לשחק
במשחקי מחשב, לדבר על נושאים רגילים. מאותו רגע, כלום לא קרה,
כאילו לא הייתה שום התנסות ראשונה. מבחינת שנינו, היינו בתולים
שלא עשו שום דבר חוץ מלהתנשק בפה עם חברות שלהם. זה באמת היה
מוזר, כי ככה הרגשתי, הרגשתי בתול. כאילו לא חוויתי כלום.
עם שירה כמובן שלא עשיתי הרבה, העניינים הפיזיים בכלל לא עמדו
בראש מערכת היחסים. היינו זוג ממוצע ומאושר לכיתה ח', מתנשקים
בפה, כותבים מכתבי אהבה, מסתובבים ביחד הרבה, יד ביד בהפסקות,
רוקדים ריקודי סלואו צמודים.
בסוף כיתה ח' אני ושירה נפרדנו. נשארנו ידידים טובים כמובן,
אבל החלטנו להיפרד. החופש הגדול היה מן שינוי ביחסים שלי עם
חברים שונים. התרחקתי מכמה אנשים והתקרבתי לאחרים. מעומר למשל
התרחקתי, בגלל שהפסקנו להיפגש הרבה. בגלל שהתבגרנו הוא הפך
להיות סוג מסוים של בנאדם ואני אחר. ככה זה כשמתחילים את השנה
האחרונה של חטיבת הביניים. כל אחד מגבש לעצמו את הזהות שלו.
אני ויוחאי התקרבנו. באותו חופש גדול, אמא של יוחאי נפטרה
מסרטן וביליתי איתו הרבה, הייתי אצלו רוב השבעה. הוא היה צריך
אותי כחבר. גם כשעבר הזמן מההלוויה, ביליתי אצלו כל הזמן. כמה
שזה נוראי להגיד, אבל זה פשוט כך, הטרגדיה שלו גרמה לקירבה
בינינו. בילינו הרבה יחד. מדברים על כל מחשבה שעוברת בראש.
כמובן פרט להתלבטויות המיניות שלא עזבו אותי. לא דיברתי על זה
עם יוחאי למרות שכל הזמן הייתי חושב על איך הכל התחיל, על הפעם
הראשונה שלי. אבל היינו מוצאים הרבה על מה לדבר, החל משיחות
שמתחילות ממהות העולם, עד שיחות שעל למה כן צריך לאהוב כדורגל.
שיחות על מהות האהבה והשנאה, הסיבה שבגללה אנשים מתאבדים, האם
רוחות רפאים קיימות ומה כל אחד היה בגלגול הקודם. אבל נטיות
מיניות לא היו כלל נושא שיחה. למרות שחשבתי על זה כל ערב מאז
מה שקרה עם עומר, לא דיברתי על זה עם אף אחד. שכבתי לי במיטה,
כשהייתי רוצה לספק את עצמי, הייתי מדמיין את הדברים שאני ועומר
היינו עושים יחד, לפעמים מדמיין גברים אחרים, לפעמים אפילו
אותי ואת יוחאי. אבל אחרי שגמרתי, כשהמחשבות היו צלולות ורמת
החרמנות ירדה כמעט לאפס. פתאום הייתי חושב לעצמי שאני לא שונה
מאנשים אחרים. משכנע את עצמי שאני לא הומו. שאני לא נמשך
לגברים. שאני בכלל חושב שאני אוהב מישהי שקוראים לה שרון,
ושאסור לי לחשוב יותר על גברים, כי זאת הייתה התלבטות של רגע
ולא יותר.

במשך כיתה ט' יוחאי אהב ילדה בשם שרון. הבעיה הייתה שגם אני,
הוא אמר לי ראשון שהוא אוהב אותה, כך שלי הייתה בעיה לספר לו
על זה, כי הייתי השני שמתאהב בה. יום אחד סיפרתי לו. זה היה
יום דרמטי. לא רבנו, אבל הרגשנו מוזר, ששנינו חברים טובים כל
כך כבר שלוש שנים, ושנינו אוהבים את אותה אחת. ליוחאי היה יותר
סיכוי איתה. אני לא החלפתי איתה כמעט מילה והקשר היחיד שלנו
ביחד היה שהיינו באותה כיתה. יוחאי לעומת זאת, היה ידיד טוב
שלה, אבל בסופו של דבר, לאף אחד מאתנו לא היה שום דבר איתה.
לאחר כמה זמן יוחאי הפסיק לאהוב אותה. אני לעומתו הייתי אומר
כל תחילת חודש שאני כבר לא אוהב אותה ויומיים אחר כך אומר שכן.

הזמן עבר וקצת אחרי שסיכמנו ששנינו לא אוהבים את שרון, יוחאי
אמר שיש לו משהו לספר לי, אבל מהר מאוד הוא התחרט ואמר שהוא לא
יכול לספר. הוא אמר שזה יהרוס את המערכת יחסים שלנו. אני בתור
ילד סקרן מטבעי, לא יכולתי לעזוב זה. וכל יום הייתי מנסה לשכנע
אותו להגיד לי, מה הדבר הזה שיכול להרוס לנו את מערכת היחסים,
ולמה אני לא יכול לדעת מה זה. חשבתי שזה בטוח קשור לשרון. היו
רגעים מעטים שפחדתי שהוא חושב שאני הומו ושזה מפריע לו. או
שהוא גילה איכשהו עליי ועל עומר והמערכת יחסים המוזרה שלנו.
אך כיתה ט' הייתה בשבילי השנה שבה הדחקתי בצורה הכי חזקה את כל
מה שקשור לנטיות המיניות שלי. שרון עזרה לי עם ההתאהבות בה.
מבחינתי, החל מהרגע שבו החלטתי שאני אוהב את שרון, אני לא
הומו, אני לא נמשך לגברים. הפסקתי להיכנס לאתרי סקס, ואם פעם
בהרבה זמן הייתי נכנס, גם אז לא הייתי מתסכל לכיוון העמוד של
הגברים. תקופת ההתלבטות עברה. ומבחינתי, הייתי סטרייט.

אחר צהריים אחד באתי ליוחאי. ישבנו על המדרכה מחוץ לבית שלו
וחיכינו שיבואו לקחת אותי הביתה. שכנעתי את יוחאי שיספר לי מה
הדבר שהוא מחזיק בבטן הרבה זמן. אמרתי לו שלא נתרחק. אמרתי לו
שדיברנו על הרבה דברים ואין סיבה שאיזה משהו קטן יהרוס את הקשר
שלנו. יוחאי השתכנע, אני לא יודע אם היו לו ציפיות. אם הוא חשב
פתאום שאני משדר כלפיו משהו. אולי הוא פירש את  הניסיונות שלי
לשכנע אותו בתור מצב שבו אני יודע בעצם מה הוא רוצה להגיד לי
ואני רק מחכה שהוא יגיד את זה ואני אסכים איתו. למען האמת לא
חשבתי על כלום, לא ציפיתי לכלום, ולא ייחסתי חשיבות רבה למה
שייצא מהפה שלו כי לא עלה לי שום דבר בראש שיכול להיות כל כך
משמעותי לקשר שלנו.
יוחאי היה לחוץ. לא ידע איך להגיד את זה. כשלא יודעים איך לספר
וידוי, אז מתנהגים בשתי צורות. או שהולכים סחור סחור מסביב
לוידוי ובסוף כמעט ולא אומרים אותו. או שאומרים אותו בבום אחד
ואז יודעים שזה יצא החוצה. יוחאי בחר בדרך השניה, הוא אמר:
"טל, אני מרגיש כלפיך משהו, כאילו... במובן של אהבה והכל, אני
מרגיש כלפיך משהו". אני, יכולתי לצפות להכל, אבל לא ציפיתי
לזה, הרי מבחינתי עד הרגע הזה יוחאי היה סטרייט והנטיות
המיניות שלו היו אך ורק משהו שכולם מסביב אומרים בשביל להציק
לו.
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד. הייתי בהלם מוחלט והוא חיכה לתשובה,
הוא התחיל להילחץ ואמר: "הנה, אתה רואה? זה כן יכול לשנות
דברים". אני אמרתי מהר מאוד שזה לא משנה, שנמשיך להיות חברים
טובים, ואז הוספתי את ה'אבל'. 'אבל' כזה שאומר כל כך הרבה,
הסברתי שלא יהיה כלום, אבל זה לא משנה לי, שזה לא מפריע לי.
שנמשיך להיות חברים טובים ושהוא היה צריך להגיד את זה. למען
האמת, כשהוא אמר לי את זה, עומר עלה לי בראש. את עומר לא ראיתי
באותה תקופה כמה חודשים, דיברנו רק מדי פעם בטלפון וכמובן שלא
הזכרנו שום דבר למה שהיה בכיתה ח'. אבל עומר עלה לי באותו רגע,
אולי כי הוא ההוכחה היחידה שלי. ההוכחה היחידה לכך שאני צריך
לשקול ברצינות את עניין הנטיות שלי. ברגע שיוחאי אמר לי שהוא
מרגיש כלפיי משהו. צד אחד שבי רצה להגיד לו: "וואי! גם אני!
אני אוהב גברים, אפשר לנסות". עלה לי בראש איזה קשר מיוחד יכול
להיות לשנינו בתור שני גברים בארון שמקיימים קשר זוגי סודי.
חשבתי גם כמה יכול להיות נחמד להחזיר את עניין הסקס. עלה לי
בראש כמה כיף הייתה ההתנסות הראשונה. אם אומרים שכל אחד זוכר
את ההתנסות הראשונה, אז העובדה שהיה לי פלאשבק לכל העניין עם
עומר הוא ההוכחה לכך. אבל כל המחשבות האלה נשארו כמחשבות ולא
אמרתי כלום, הצד השני שבי ניצח. הצד שאמר לי שאני לא הומו, שמה
שהיה בכיתה ח' היה רק תקופת ניסיון שבה בחנתי את עצמי. וגם אם
כן, אני לא מרגיש כלום כלפי יוחאי מעבר לקשר סטרייטי מוחלט.
כנראה שלא הייתי מוכן עוד להוציא את הצד הזה שבי, גם כלפי החבר
הכי טוב שלי באותה תקופה, גם כלפי מישהו שעכשיו סיפר לי משהו
כל כך אישי, ולא אמרתי כלום. יוחאי יצא בפניי מהארון, ועוד
התוודה ברגשות שיש לו כלפי, ואני לא אמרתי כלום. לא הוצאתי
מילה. רק ניסיתי לרכך את ההתרסקות. מבחינת יוחאי, הייתי סטרייט
גם אחרי הוידוי הזה, כמו שהייתי סטרייט לפני הוידוי.

הזמן חלף ואני ויוחאי המשכנו להיות חברים טובים עד סוף ט'.
בכיתה י' התרחקנו, בגלל שעברנו לכיתות שונות, התקרבנו לאנשים
שונים. זה הגיע למצב שבו בחצי השנה הראשונה של כיתה י' לא
החלפנו מילה. לפעמים אפילו לא היינו מתאמצים להגיד שלום אחד
לשני. היה אולי מן כעס על הסיבות שבגללן התרחקנו, כי לא היו
סיבות, פשוט התרחקנו בלי סיבה. כל עניין הוידוי היה הרבה
מאחורינו כשהתרחקנו. בתיכון לא יצרנו אחד עם השני הרבה קשר.
המקום היחיד בתיכון שבו התקרבנו היה בטיול השנתי בסוף כיתה י'.
ישבנו שנינו, ויוחאי סיפר לי על הפחדים שלו מהנטיות המיניות.
על החששות מהצבא, מהמקלחות, אבל אני כמובן לא סיפרתי כלום.
אמנם מסוף כיתה ט' חשבתי ברצינות אם אני הומו אבל עדיין לא
הייתי מוכן להשלים עם כל מה שקשור לזה. כל פעם כשהוא דיבר איתי
בנושא, מצד אחד ניסיתי לתת עצות. מצד שני פחדתי שהוא יגלה
שמיום ליום, קשה לי יותר להתכחש לנטיות שלי.
הזמן המשיך לעבור. אני ויוחאי התייצבנו על תקן חברים רחוקים
שמדברים פעם בכמה זמן. אני ועומר התייצבנו על תקן שני אנשים
שמכירים אחד את השני ומדברים פעם בחודש אם לא פחות. לא יורדים
לשיחות עמוקת כל כך, בטח שלא מזכירים משהו ממה שהיה בכיתה ח',
עם הזמן גם יוחאי לא הזכיר בפניי כל דבר שקשור לנטיותיו
המיניות. ואני, בייני לבין עצמי, ישבתי ולאט לאט השלמתי עם זה
שאני נמשך לגברים, אבל ידעתי שאני גם נמשך לנשים והתייצבתי עם
עצמי על כך שאני ביסקסואל.
בכיתה י"א יוחאי כבר היה מחוץ לארון. אני, אחרי הרבה מחשבות,
אחרי הרבה לבטים והרבה זמן של הדחקה, שיתפתי את ידידה שלי
בהתלבטויות שלי לגבי נטיותיי המיניות. הפתיחות שלי למישהו
שקרוב אליי נתנה לי כוח להיפתח ביני לבין עצמי. אחרי שסיפרתי
לידידה שלי על כל המחשבות שיש לי על גברים, הרגשתי יותר טוב עם
עצמי, הרגשתי פחות שונה, פחות מוזר. הוידוי היה הצעד הראשון
להשלמה עם הנטיות המיניות. צעד שני היה התאהבות במישהו מהשכבה
שלי, הוא היה סטרייט ולכן לא עשיתי כלום בנידון.
וכך, אחרי שהייתי שלם עם עצמי, החלטתי שאני יוצא מהארון
וסיפרתי לכולם עליי. בין השאר שמעו על זה יוחאי ואולי גם עומר.
בשיחה היחידה שהייתה לי ולעומר בתיכון שעסקה בנטיות מיניות
הבנתי ממנו שהוא סטרייט. שהוא מעדיף לשכוח את מה שהיה בעבר.
שהפעם הראשונה שלו לא פתחה בשבילו דלת כמו שהיא פתחה בשבילי.
יוחאי אמר שיהיה לי בכיף. שאם אני שלם עם מי שאני אז שיהיה לי
בהצלחה, לא דיברנו על כל מה שקרה בכיתה ט'. למרות הוידוי שלי,
לא דיברנו על שום תחושת פספוס שלפעמים הייתי מרגיש. מה היה
קורה אילו הייתי מגיב אחרת. אם הייתי משיב בחיוב לוידוי שלו,
לחשיפת הרגשות האמיצה שלו. אבל כנראה שלא הייתי מוכן אז.

אני מוצא את זה די מצחיק. לחשוב שיש לי שני קשרי ילדות שעורבו
בהם מצבים הומוסקסואלים, עוד לפני שגיבשתי בכלל את הזהות
המינית שלי. אם זה יציאה מהארון בוידוי אהבה, או אם זה התנסות
מינית ראשונה שבה שלא שואלים יותר מדי שאלות. לפעמים אני יושב,
כמו עכשיו, כשאני נמצא במקום בוגר יותר. מסתכל איך אנחנו
עומדים בשלושה מקומות על המאזניים. יוחאי שעבר את ההתנסות
הראשונה שלו בלי קשר אליי ועכשיו יודע שהוא הומו. אני שעומד
באמצע הקו שבין להיות הומו או להיות סטרייט, יודע שאני נמשך
לגברים ולנשים. עומר שהוא סטרייט, למען האמת, לפעמים מזכיר לי
אפילו הומופוב בהתנהגות שלו, למרות המקרים שקרו לו בעבר.
שני האנשים האלה, שפנו לכיוונים נגדיים בנטיות המיניות שלהם,
בהחלט היו חלק מההצבה שלי על אמצע המאזניים, בהחלט הפכו להיות
חלק מגיבוש הזהות המינית שלי, חלק עיקרי בסיפור ההתבגרות שלי.