הנה, עכשיו השפתיים שלנו מתקרבות לאט לאט: מתחיל ממגע עדין
שלהן - חיכוך תמים שעדיין לא אומר כלום... אתה אוהב לעשות לי
את זה: להשאיר אותי במצב שאני ממש ממש רוצה ואתה מתחמק ומשחק
איתי משחקים כאלו, חמודים. הנה עכשיו עברת ללחי שלי. מתחיל
לנשק אותי בלחי - המקום שהכי לא מסמל כלום, ומשם אתה ממשיך
למצח, עובר קצת לאוזן שלי, ואפילו מנשק לי את העיניים כשהן
עצומות.
אני מהופנטת, מתה שסוף סוף תנשק אותי כמו שצריך - ואתה עדיין
דוחה את הקץ. כי אתה יודע לאן נשיקה תמימה יכולה להוביל אותנו
- ושנינו לא רוצים להגיע לשם. מצד אחד יש בנו חלק שכל כך רוצה
להגיע לשם, ומצד שני יש בנו חלק שמנסה להתחמק.
לרוב אני זו שרוצה להגיע לשם ואתה זה שמנסה להתחמק - כי אני
אוהבת ואתה לא. אני אוהבת אותך ואתה לא אוהב אותי.
התחלת לנשק לי את הבטן עכשיו. מעט לשון עדינה. עכשיו עלית
בחזרה לשפתיים, סוף סוף נישקת אותי כמו שצריך - ניסינו לדחות
את הקץ אבל עכשיו שוב זה לא הלך לנו. כל פעם זה לא הולך לנו.
אין לנו שליטה עצמית. יש לנו חולשה אחד לשני.
חלק יגידו שאני פוגעת בעצמי, חלק יגידו שאתה פוגע בי. אבל אף
אחד לא יודע מה קורה בינינו, אני חושבת שאפילו אנחנו לא יודעים
מה קורה בינינו. אבל אנחנו יודעים דבר אחד - שקשה לנו לסיים את
זה.
שוב אנחנו רבים, שוב נפגענו, שוב החלטנו לנתק קשר. לנתק קשר
לחלוטין זה לא מה שעוזר לנו - כי המחשבות ממשיכות לרוץ.
במחשבות אני יכולה לעשות מה שבא לי!
הנה, עכשיו אני עוצמת עיניים ומדמיינת אותך.
מה תעשה לי? אתה לא יכול לעשות לי כלום!
במחשבות שלי אתה מתנהג כמו שאני רוצה! אתה אומר לי דברים
שהייתי רוצה שתתכוון אליהם, מנשק אותי רק מתי שאני רוצה, מתקשר
מתי שאני רוצה, ושולח הודעות מתי שאני רוצה.
אני מתחילה לחבב את המחשבות שלי עכשיו...
אבל יש בעיה אחת בכל העניין הזה: על מה אתה חושב? |