בית קפה, זולה. מאפרה מעושנת מלאה עד גדותיה. צחוק, כיף, הרגשה
טובה שמפוצצת את הבטן. יושבים בנחת חמישה חבר'ה. נרגילה באמצע
השולחן, המון כוסות של מילקשייק מסביב, צלחת ריקה וכוס קוקטייל
שמזמן לגמו ממנה.
סביב הצחוקים יש המולה של אנשים. מקום שאליו לא יוצאים לדייט
ראשון, לשם הולכים כדי להיות ביחד עם חברים טובים. כולם שם עם
חיוך על הפרצוף, לא תראה אחד שמבואס, אולי זה בגלל האוכל.
והמלצרית כל הזמן זזה, אין לה רגע אחד של מנוחה, אני מקווה
לטובתה שהטיפים בהתאם.
אני מדליקה עוד סיגריה, והראש מסובב. יותר מידי סיגריות, יותר
מידי נרגילה. מסכנות הריאות האסתמיות שלי, הן בקושי היו נושאות
אותי במדרגות לפני שעישנתי, אז מה קורה איתן עכשיו.
הם מולי. היא נושכת אותו לא בעדינות בזרוע. הוא עם פרצוף של גן
עדן. מיד שומעים אותי ואת אחת: "יא מגעילים!!!" "תפסיקו! יא
דוחים!" עם חיוך מקנא על הפרצוף. צעקות אלו מלוות בדיבור סתרים
ביני לבינה. "גם אני רוצה, זה לא הוגן שלה תמיד יש כאלו."
משלמים את החשבון, והולכים. חלקינו לא הולכים ישר, אבל זה בגלל
שאנחנו יותר מידי צוחקים. משחקים, בועטים קלות, מושכים
תחתונים, מתים מצחוק. מתה, זה באמת מגדיר את המצב.עוד מעט,
באמת שאמות. אבל אף אחד לא ידע מזה.
מחר אני צריכה לזכור ללכת לרופאת המשפחה. אני צריכה גם המון
דברים לקנות, אני נוסעת. אני מחר צריכה גם לזכור להיות בספורטק
מחר ב-8 לפגוש את קלארק קנת, לזכור לקחת את הרולרים והמגינים.
זה אמור להיות כיף, אני מקווה שזה יהיה כיף. מחר אני גם רוצה
לבשל לחברים שלי. אני מקווה שזה יצא טעים.
שנים מהחבורה הולכים, אמא של אחת כועסת. שתכעס. אז אמרים להם
שלום, נותנים להם חיבוק ענק ונשיקה, והנה הם הלכו. עכשיו
נשארנו רק אני וזוג המגעילים. איזה יופי לי! אני באקסטזה. נמאס
לי מהם מאוד מהר, אז אני גם הולכת הביתה.
אני נותנת לה נשיקה וחיבוק ענק מלא באהבה. לו אני נותנת נשיקה
וחיבוק. מנופפת בידי הם רואים אותי עוברת את הפינה. הולכת
הביתה, לבד, כרגיל. יופי, הפעם לא רציתי לעשן אפילו סיגריה, זה
כבר יותר טוב.
באה הביתה, נכנסת לחדר ומיד מדליקה את מסך המחשב. שני קליקים
ואני מחוברת. לא מחכה שהמודם הזה יפסיק להרעיש ולצפצף, הולכת
למטבח מכינה לי כוס מים עם המון לימון. אני שוב מיובשת, הגוף
שלי לא יקבל מים בלי טעם. מה לעשות, מפונקת עד הסוף. חוזרת
לחדר. בודקת מי נמצא באי סי קיו, אין איש ואין עונה... מתנתקת.
סוגרת את מסך המחשב.
מורידה את השמלה. חולצת סנדלים. מורידה חזיה. שמה עלי כותונת
לא ממש נוחה, חדשה. נכנסת למיטה, ומתפללת:


                        תן שלא אקום לעולם!