ושוב,
אני יושבת פה ומתמלאת געגועים.
געגועים לחיבוק,
געגועים לנשיקה,
געגועים לנגיעה.


אוחזת בדמעות,
מנסה שלא לשחרר אותן,
מנסה לזכור שהייתי איתך לפני שעתיים .


מה נותר לי?
לחכות,
לחכות לרגע שבו שוב ארגיש את הנגיעה,
את הנשיקה,
את החיבוק .


דמעה מצליחה לרדת במורד פני,
בדרכה מטה מזכירה לי את הגעגוע,
את הזכרונות .


נאחזת באותו הזיכרון,
עוד דמעה מצליחה לרדת,
הפעם מזכירה לי את עיניך,
את שפתייך,
את מבטך .


מנגבת את הדמעות,
וממשיכה להתגעגע -
להתגעגע אלייך .