ושוב,
אני יושבת פה ומתמלאת געגועים.
געגועים לחיבוק,
געגועים לנשיקה,
געגועים לנגיעה.
אוחזת בדמעות,
מנסה שלא לשחרר אותן,
מנסה לזכור שהייתי איתך לפני שעתיים .
מה נותר לי?
לחכות,
לחכות לרגע שבו שוב ארגיש את הנגיעה,
את הנשיקה,
את החיבוק .
דמעה מצליחה לרדת במורד פני,
בדרכה מטה מזכירה לי את הגעגוע,
את הזכרונות .
נאחזת באותו הזיכרון,
עוד דמעה מצליחה לרדת,
הפעם מזכירה לי את עיניך,
את שפתייך,
את מבטך .
מנגבת את הדמעות,
וממשיכה להתגעגע -
להתגעגע אלייך . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.