אני אחלוף על פניהן מתוך ההגנה היחסית של המכונית החמה, כמו
מבקר בספארי - ביניהן, אבל מנותק מהן, סטרילי, ואני אבחר לי
אחת, סטריאוטיפ של זונה מזדקנת - גרבוני רשת, שיער צבוע סגול
דהוי, אולי זו בכלל פאה, עיניים עייפות תחומות על-ידי איפור
מרוח, מעשנת בשרשרת, רזה וקמוטה מעט, והיא תכנס לאוטו וכמה
שניות אחריה ייכנס הסרחון שלה, ענן בלתי נראה של בושם זול וריח
סיגריות, וניסע כמה דקות עד שנגיע לאזור התעשייה, ואני אחנה
בחניון הישן של 'הדר', ואומר לה שנעשה את זה במושב האחורי,
והיא תחייך ותאמר "בסדר", ואני אשנא אותה על השיניים הצהובות
שלה, והיא תוריד את הז'אקט ואת החולצה, ולי יעמוד או שלא והיא
תעשה לי קצת ביד, וכשאני אזיין אותה אני לא אפסיק לחשוב על כמה
שהיא משומשת, על כמה גברים כבר זיינו אותה, כמה שהיא מטונפת
מבפנים, ואני אצליח לשנוא אותה יותר ויותר, ואני עוד רגע אהיה
שם, בשיא, אבל אז אני אזכר במאיה, ובאיך שהיא אמרה לי פעם,
לקראת הסוף, שאני כל הזמן מוכרח להרגיש עליון על אנשים, מוכרח
לדרוך על אחרים כדי לשמור על האגו העלוב שלי, ולכן אני תמיד
נמשך אל כל הדחויים, כל החארות של החברה, ובבת אחת תלך לי כל
הזקפה, ואני אדע שכבר אין סיכוי, אז אני אומר לה שגמרתי ומיד
אני ארים וארכוס את המכנסיים, ככה על הקונדום, כדי שלא תראה
שאני משקר, ואחרי שהיא תצא מהאוטו אני אשים ג'ף באקלי ואשיר
איתו כל הדרך הביתה, ואני איחנק, אבל לא בגלל החלונות הסגורים
אלא מרוב ייאוש, מהכאב הפיזי של הבדידות, ואני לא אתקלח לפני
שאני אכנס למיטה, אבל אני כן אישן בצד שלי, למרות שעברו כבר
שלושה חודשים.