הכי מעצבן זה ללכת לישון סתם. כאילו, בלי התרגשות לפני כן.
משהו, נגיד איזה זיון טוב, ספר מעניין, ציפורי לילה בגל"צ,
משהו. מה שלא יהיה. אפילו זיון בינוני. עכשיו אני יושב פה כמו
איזה פוץ, המיטה שלי צועקת, מחכה לי, ואני בחוץ. אפילו הקפה
נגמר. יד שמאל שלי כמעט משותקת מרוב לחיצות על "רענן". מה, לא
סיפרתי לכם ? העכבר שלי בצד שמאל. כן, ככה בא לי, בעצם,
התרגלתי. בהתחלה לא היה מקום בצד ימין, ונשאר שם. רגע, ניגש
לראות אם יש איזה מעדן במקרר. לא ממש. רק בשביל השורה, שיהיה
כתוב. מממ... למה לא ? הרי זיון לא היה לי, ספר גם לא, מה רע
במעדן שוקולד ? יש. בלעתי בכמה לגימות. הלילה לא אלך לישון סתם
כזה. הלילה אני אישן עם טעם מעדן. לצחצח שיניים ? קדחת. יברח
כל הטעם. אני יודע. כמו כל לילה. אשכב, אתפוס כזו פוזה נוחה
נוחה, ואחרי חמש דקות, הלך הכל. לא נוח. אחליף צד, אתהפך,
ובסוף אשכב על  הגב, כמו תמיד, בלי להרדם. איזה חצי שעה.
מחשבות וכאלה. מה היה היום, מה יהיה מחר, מה בכלל. אולי יתגנב
איזה חלום קטן בהקיץ, פנטזיה, אלפא כזה, עדיין בשליטה. ואז
שוב, אנסה לשנות תנוחה. דבר אחד בטוח. אני אקום עייף. והכי
מצחיק, דווקא על הגב. תגידי, יש כאן מאתיים וחמישים מילה, או
שאני מוכרח לזבל עוד ? יאללה, כבר שלוש. בזמן שאני אישן, את
תספרי. בינתיים  אחשוב על  שם לקטע הדפוק הזה.
לילה.