"זה סתם..."
סתם?!?!?!... אמרת לי
לא חשבתי ששתי מילים שלי יוכלו לעצבן אותך כל כך..
"ססתם???
הרגשות שלי זה סתם???"
בעצם באותו הרגע לא התכוונתי לכך שהרגשות שלך זה סתם אבל שאבתי
כזאת הנאה לא ברורה מכך שגרמתי לך כל כך להתעצבן שהעתי לתת לך
להמשיך להתבשל במחשבה הזאת.
שיחקתי אותה אדישה כמו שאני יודעת.
כאילו מבפנים מאוד אכפת לי אבל קשה לי להראות את זה החוצה ואני
צריכה אותך בשביל שתעזור לי להשתחרר מהבלבלות שלי.
בעצם לא ממש אכפת לי אתה סתם עוד נקודת ציון בחיים שלי לא ממש
תשפיע עלי ולא תוכל לשנות לי את החיים לכיוון חדש.
סתם... ממש סתם... כמו שכבר אמרתי.
בדיעבד הסיפור איתך השאיר עלי די הרבה רושם אבל לא אתה... אם
זה היה קורה עם כל אחד אחר אז גם זה היה משאיר עלי רושם.
מה שהשאיר את החותמת שלו זה אני בסיפור הזה.

אני מפנה אליך את הגב ומתחילה ללכת "אני יורדת לבית של טל"
אמרתי
"רק לטל את יורדת?"
יופי איתי הצלחת לעקוץ אותי בשניה האחרונה בחיים שלך שתיראה
אותי.
לא חשבת שזאת השניה האחרונה נכון... אבל נסתבר שזאת הייתה.
זה היה בוקר יום ראשון 6 בבוקר אני מתה ללכת לישון אחרי לילה
מטורף אבל העיה היחדיה היא שמחוץ לבית של חברה שלי עומד מטורף
ומחכה לי.
כל כך רציתי שתלך כבר שתעזוב אותי בשקט
לא הייתי צריכה לפגוע בך נכון... אבל א ני רוצה שתעזוב אותי
"די כבר!" אני צועקת מבפנים ואתה לא מקשיב.
לא רציתי שתעזוב את כולנו רק אותי רק אותי
אפשר היה לשמוע את הדמעות שלך נופלות לרצפה כל כך הרבה
כאב..ואני נשבעתי שאני לא אפגע אף פעם כמו שפגעו בי
נשבעתי
שנאתי אותך באותו הרגע באמת שנאתי אותך על זה שאתה אוהב אותי
מה שי לאהוב?
תיראה מה עשיתי לך?
רציתי שתשנא אותי גם כמו שמגיע לי
אבל אתה אהבת אותי...
אני רואה את הדמות שלך עומדת ברחוב מתבוננת בי
אתה מסתובב והשיער הארוך שלך כבר בקושי אסוף בקוקיה כמו שהיה
כשהגעת.
אתה מתחיל ללכת לכיוון האוטו שלך.

איך האדיוט הזה נסע כל כך מהר ברחוב חד סטרי?
איך הוא לא ראה אותך?
לא רציתי שתעזוב את כולם רציתי שתעזוב רק אותי
האשמה אוכלת אותי מבפנים
אבל אתה כבר לא תחזור