בלילה, באמצע טיול הצופים השנתי בחנוכה, נתקעתי, לא יכולתי
להמשיך, לא יכולתי להשתחרר וגם מוזר מהכול לא היה בי הרצון העז
להשתחרר ולצאת ולהמשיך הלאה. אחר- כך ההיתקעות הזאת שיגעה
אותי, איך כל פעם אני נתפס על משהו אחר וזה פוגע בי ובגלל חוסר
הרצון להשלים עם זה שאני אשם שזה פגע בי אני מאשים אנשים אחרים
"מי גרם לזה?", "מי שם את זה פה?" אני כל פעם מנסה לא להיפגע,
וזה כל פעם תופס אותי מחדש.
לפני שנה גם נתפסתי וגם אז מיאנה היא מלעזוב אותי. אני
הוצאתי אותה ממני כמעט בכוח, עד אשר היא נסוגה לבסוף, היא
הבינה שגם אם הייתה לה עוצמה, מול עוצמתי היא לא יכלה. ולמרות
שציפורניה השאירו בי פצעים פתוחים ומדממים זה עבר כי עברה זה
שנה ואף הצלקות נשכחו.
זה תמיד קורה בטיולים עם הצופים כל המנחוס והרשע הזה, הם
אלה שמביאים את אם- אם-אם המנחוסים, מקלקלים את האווירה,
זורעים פחד והיסטריה מפני עוד פצע ועוד חבורה שתישאר בי לעד.
כשדיברתי עם האחרים הם אמרו לי: "אנחנו יודעים בדיוק למה אתה
מתכוון. הם מביאים את הג'ננה".
ואני אוכל אותה כי הראש בעננים כל הזמן, לא מפוקס ואני סובל
כמו טמבל, נכווה, נופל ברשת, מזיז גדר בשבילה כדי שהצופיפניקית
הכוסית שאולי תיתן לי היום בלילה באוהל איזה מספר או שניים
(מחר צריך ללכת הרבה), לא תיפצע. אז אני נשכב בשבילה על הגדר
ומרחם ועוזר לה.
ועכשיו אני לכוד כאן, בלי היכולת והרצון להשתחרר, וכשמגיע
הרצון, היכולת עדיין לא תפסה טרמפ כדי להגיע אלי וכדי שאנצל
אותה עד תומה. זז קצת, באמצע המדבר החשוך, מנסה לסחוב עצמי אל
מעבר ואני רואה מדורה ומזהה אנשים ורוצה להיאחז חזק ולספר להם
אך הכאב חוסם פי.
לולא הייתי כה טיפש הייתי גם משתחרר מזמן ולא חושב על כך
יותר אך אני לא מצליח. איך? איך? איך יכול להיות שאני שם את
הרגל במקום הלא נכון בזמן הלא נכון כל הזמן? חברה שלי לשעבר
אמרה שזה כישרון המייחד אותי ואותי בלבד... אחרי זה עזבה אותי
הזונה! עם מישהו מהחוג שלה לכלכלה. שתקפוץ!
בבוקר מצאו אותי שאר המאבטחים שישבו ליד המדורה כל הלילה
וחשבו שהלכתי לאוהל שלי לזיין ת'צופיפניקית ואחרי שגמרתי שנינו
נרדמנו. אך האמת הייתה שכמו לפני שנה מצאו אותי הפעם אותם
מאבטחים שוב תקוע באיזו גדר שמישהו הניח בדרך והרגל שלי הייתה
תפוסה שם ולא יכולתי לזוז.
באו חבשו את הפצעים שהגדר עשתה לי עם ציפורניי התיל והלכתי
לישון, אך באוהל הייתה הצופיפניקית הכלבה שבינתיים זיינה לחבר
הכי טוב שלי מבין המאבטחים ת'צורה. |
