מבטה היישיר אל זגוגיות עיניו הקפואות
חשבה לעצמה, כיצד את ליבו לחמם ולגרום לו להשתנות
אך עיניו נישארו קפואות וחסרות נשמה
יצרו בי תעוזה ורצון למלחמה
הייתכן יצור חי ונושם ועיניו כזגוגיות קפואות?
התוודיתי לו לאהבתי
אך באויר נישאר המישפט כאילו לא שמע
זגוגיות כקרח קפאו אף יותר.

חיפשתי תשובה בכל העולם
אולי יסורי מצפון יפתרו את הנעלם

צרחתי ובכיתי ורציתי שהוא יישבר
אך אפילו את עפעפיו הוא לא מצמץ
ונישבעת שבאותו הרגע רציתי שהוא ייקבר
האם האדישות הזאתי גורמת לנו לשנא או לאהוב?