היינו שני אפיקים קטנטנים,
זורמים זה לצד זו, מדגדגים
ומתחבקים בדרכם המשותפת
לים הגדול.
אך היום, כמו נכה
הלוקח מעצמו את מאור עיניו
כדי לא לראות את גופו הלוקה,
ממך אעשה לי
דמות ללא פנים,
לב ללא שם.
שמך מוציא את לבי
מקהות חושיו לתוך מודעות
שסותמת את חדריו
כשנזכרים הם שפעם דם רווי בך
ליטף אותם במרץ
שאותו החליף עצב
כמעט קטלני.
בעוד שידיי יזכרו את קטיפת עורך,
חזי יזכור מגעך המשרטט,
ושפתיי יזכרו פריטת לשונך,
לבי ישכיח את מהותך.
לעד ארגיש את קיומך לצדי,
בכל שאיפה ובכל פקיחת עיניים,
אך אסתיר מפניי את שמך, שכן אין בכוחי
עוד לדעת מה איבדתי לידי המקריות הסופנית
ולעולם לא אקבל חזרה.
מעלה תעלי, עד עננים יהיו
לרגלייך ותחברי לשמש. כך
שכולם יתכרבלו בחומך לו פעם
רק אני זכיתי.
המתיני לי יקירתי,
ובמחוזות השמש
תהיה נשיקתנו הבאה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.