יקר, בכל מילותיי אין אוכל להגדיר
את אשר חוויתי בצלם אנוש אותך,
וכי לא אוכל להסביר, אם דמעות
יפתרו את הדרך לנגן את דמותך.

נעלמת ביום כשהשמש בכתה,
מזכרת קטנה אף לא נשארה מלבך-
המוסתר, שלבי נחבא מפניו,
כשביקשת אותי לשמוע אותך.

סלח לי, אחי,
כי אין אוכל להצטער לדמותך עוד,
ברחת אחרי השביל המקביל
שסחב עמו אושר ואור.

לא אשכח כי פרידה,
לא נובאה מעולם,
וכי לא הספקתי לדעת ברכה,
שישמור הוא לבך עטוף אהבה.

סלח לי, אחי,
על כי אמשיך בחיי,
לא אסתיר שמחותיי, דמעותיי,

אך זכור, ידידי, אם חפצך,
שעוד יום ויבוא ואשלים בדמותך.

שיר המספר על אדם שמצטער על כך שלא הספיק להיפרד מחברו לפני
מות החבר.