קולה של העלמה
בת בליעל יפת התואר
מחלחל באזני
את שירי הנקמה

שתיקה של ריקנות
בתקופה נרעדת
זמנים של פחדים
גוברים על הנהנתנות

כשבא לבכות
בנהרות זורמים
של דמעות הזולגות
בנזילי שקף נסתרות

אהבה מהי?
אין היא יודעת
אך כשצריך
אין היא נשמעת

ואנוכי,
בדמי מתבוסס
את תוך תוכי נשמתי
בגפי מרסס

את שיריה לעד אשמע
באזני הדלה
שתרצה אלי לשוב
ובדרכה עומדת חומה

אין פגיע כמותי
לאחר שתי פעמים
בהם סרבה היא לאהוב
את נסיכה, אישה הטוב

כעת בדידות מרחפת
על ביתי הקט
על הסף מכתב לפתע
פרידה לעולמי עד