נסענו לפריז
את אמרת שמאוחר
כדי לחזור
את יודעת שמאחורינו
אין כבר דבר
הבטנו בעצים
אחר כך בנהר
רצינו להרגיש
שייכים לאותה תמונה
ומסביב לה, הנחנו ציורים דומים
אני לא זוכר אם אהבתי אותך
או שזה בא במקום משהו אחר
לא הצלחתי להסביר
בפריז, באמצע הרחוב
עמדנו שקועים
מחייכים, ומנסים להבין
אם זה אמיתי
או שלא היתה לנו ברירה אחרת בגיל שלושים
מסעדות בדמיון של פאר
דיבורים על חיים אחרים
שמחכים בקצה
אחר כך חלומות קצרים, בתוך לילה שקט
בבוקר נוכל לדמיין, שזה היה מישהו אחר
בגיל שלושים את אומרת
מתחילים, לא לספור מה מאבדים
רק בודקים את החשבון
לגלות שלא רימו אותנו
אוספים את הפרטים אל שולחן קטן
את מחייכת, אני נאנח
הבטנו בצרפתים
חולפים ברחוב
רצינו לדעת, איך הם חיים
ואחר כך, להניח את הדברים
את חולמת על ילדים
אני בורח לחיים אחרים
לעיתים זה מתפתח רק בסוף הסיפור
ואת אומרת, מאחור להחזיר דברים להתחלה
ומספרת כמה קשה לך
אז אני מתעורר
מנסה להיזכר אם אני אוהב אותך
או שזה חלום, שהתבקש
את אומרת, מתי נפסיק להתלונן
ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו בבית קפה קטן
מנסים לדמיין, שאין שום דבר אחר
לאט לומדים, ששום דבר לא עומד במקום
שאת החלומות, אי אפשר לפתור
מכול אלה, נשארנו ריקים בפנים
את יודעת שמאחרינו אין שום דבר
אז את אומרת לי, אי אפשר לחזור
נוסעים לפריז