ישבנו בסלון
מול הטלוויזיה
ראינו את השלג יורד בניו יורק
שאלנו, מתי נראה אותו פה
את צחקת
תפסיק לחלום, אמרת
ואני לא ידעתי אם להיעלב או לשתוק
סודות ושקרים
סיפורים על אהבה
קמת להכין קפה
אני הרגשתי איך העולם נרדם
אהבנו לצאת למסעות
היום אנחנו תקועים באותו מקום
סיפרת לי
על פגישה עם חברה
איך היא סיפרה לך על אהבה חדשה
אמרתי לך שזה בלתי אפשרי להתחיל הכל מחדש
ואת אמרת, צריך לברוח כדי להרגיש מאוהבים
לא ידעתי מה לענות
פילוסופיות וסרטים זרים
שום דבר לא מוביל, שום דבר לא גורר
ושנינו נבלעים בתמונות של צבע, ברהיטים שקופים
ג'ינס כחול וטי שרט
וסערה בחוץ
את אומרת, בטח בניו יורק שותים קפה ומביטים בשלג
לא ידעתי, אם את מצטערת או רק מתגעגעת
שום דבר לא משתנה
אני רוצה לפרק, ולהרכיב מחדש
את רוצה לפרט הכל לפרטים קטנים
לא יכולים להעלם בשקט
אני כותב כמה מילים על נייר, ומכניס לכיס
את מחייכת, תפסיק להאמין בדברים שנעלמו
מבחנים ואהבות חלשות
אני מחזיר את הספל למטבח
מביט מהחלון, אנשים בורחים מהגשם
בניו יורק, יושבים בבתים
צופים בטלוויזיה, מחכים שהשלג יפסק
את מציעה שנסע לצפון
אני מנסה להיזכר, איך זה היה פעם
שהיה לנו את הכל
נזכר, איך פעם איבדנו את הפנייה
מצאנו את עצמנו מול הים, מחכים שהשמש תזרח
את חיבקת אותי
לא ידעתי מה לומר
אז כמו עכשיו
את מספרת לי על ניו יורק
ואני שוקע בתוך מערבולות
לאן רצינו להגיע מכאן, סערה בחוץ
קר בחוץ
אי אפשר לנצח יותר
אני מכבה את הטלוויזיה
הזיות וכשפים
אני מתיישב לידך, ואת מניחה את הראש שלך עלי
אני אומר לך
אולי נאהב
ואת אומרת, כמו בניו יורק עם השלגים
כן, רק אצלנו טיפה פחות