אתה מביט במראה
ואחר כך בה
חלפו עשרים שנה
כמה אתה סופר?
כמה חלומות החלפת מאז
כמה אתה מספר, שהגשמת
לא עולה הרבה
אתה מדליק סיגריה
בלילה כשהיא ישנה
מנסה לדמיין, איך זה היה הולך
אם החיים היו פוגשים אותך בתחנה אחרת
קו של ניצחונות והפסדים
שום דבר לא נגמר
חושב על המשחק בשבת
על ערב גברים בחמישי
ואיך אתמול בצהרים, ישבתם עם זוג חברים
וצחקתם כמה החיים טובים
דיברתם על מכונית חדשה
ואיך בקיץ תראו את הארץ רק בגלויה
הם סיפרו לכם על מסעדה טובה
ואישתך חייכה את החיוך
שאתה למדת להכיר, שהוא לא אומר דבר
לפעמים בלילה
אתה מנסה להיזכר את הפעם הראשונה שראית אותה
מה עכשיו דומה לאז?
האמנת אז שזה אמיתי
היום אתה מנסה להוציא מרגעים מסוימים את האמת
מביט מהדירה אל הים
יודע שהגלים מחזירים אלייך משהו ריק
בספרים קראת, שיש גיל מסוים שבו אתה כבר מפסיק להאמין
לדברים שאתה מספר
צוחק, בוכה, מצחיק אחרים, מאשים, משליך דברים על הקיר
אתה מביט סביב, שום דבר לא ישאר נקי
היא מביטה בך, ומתרסקת לאט כמו חפצים קטנים שנופלים מבניין רב
קומות
סוג של אהבה שמעולם לא תכיר, היא רוצה
ואתה רוצה חיים, כמו אלה שאתה מאמין שיש לך
ושלא תצטרך להביט במסך, ולדמיין שאתה שם
מנסה לקנות לעצמך פיסה מזה
בבוקר בעבודה, תדבר על הכיבוש הנורא
הארבע על ארבע החדש,  ועל זאת שמוצצת למנהל
שתחזור הביתה
תחנה את הרכב ותביט סביב
תנסה לגלות איפה מסתתרים הקסמים
מה יקרה שכול זה יקרוס
ומה עם החדשות אמיתיות?
היא תגיד לך, שמעבר אליכם, יש עוד כמה דברים
שלעולם לא תשיג
בגיל ארבעים, אתה מגלה
שהאישה שאתה אוהב, אתה לא זוכר את הסיבה
שהחיים שלך לקוחים מתוך ירחון שמונח על השולחן בסלון
אתה מביט בעצמך, ומנסה להבין
אם החלומות הפכו למציאות
או שהמציאות ניצחה בסוף
בסוף גם אתה תוותר על הצורך להוכיח
ותוכל לספר, שהחיים שלך שווים אותו הדבר
וכול השאר זה קישוט, שמקשט אותם בשבילך.