שד אורבני / כמיהה |
שתיקה ובדלנות,
מתברגים מן גופי,
ומבודדים את השלמות.
נהימות פה דוממות,
כשבא לצעוק,
כפיה לאור היום,
כלוא בעומקי צינוק.
ויש רוח,
נושבת, מרחפת,
בולמת, קוטפת,
כמהה לדבר לא בטוח.
מדבר שחור לבן,
חולו מלחך בעורקיי,
בוהה בריק,
מנגב דמועתיי.
עלובי החיים,
נמסים לשקיעת הירח,
נסים מבין גופי,
צורח... בורח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|