דמעות של עצב
נשפכות מעמקי היאוש
הכאב אדיש..
והזמן אינו משכיח זכרונות
צל דמותך טבועה בראשי כשהייתה
ולא נותנת מנוחה למחשבותיי.
כי למוות יש צד אחד אפל,
וצדו השני מואר בנרות זיכרון.
ואני,
תלויה באויר בין בלבול לפחד,
כנשמה תועה בין עשרות מלאכים לבנים,
מקווה שנחל הדמעות יפסיק לנבוע
מעמקי נשמתי האבודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.