לילה בעיר

בלילה חגו המסוקים מעל העיר, רחוק רחוק וגבוה גבוה נשמעה תנופת
להביהם הכבדים, חותכים את האוויר בסיבובם ונותנים לו ליפול
שכבות שכבות אל האדמה. כבדות ובלתי נראות נופלות אל השכבות אשר
באדמה, שכבות שכוסו באבק ובאפר ובעפר, שכבות עתיקות כימי העיר
עצמה אשר על כולן נמים תושביה בהווה של העיר, שכבה של אנשים,
נמים את שנתם, שכבת שמיכותיהם עולה ויורדת באין מפריע, אוטמת
את אוזניהם, מחממת את איבריהם ומרגיעה את ליבם, שמיכת אנשים,
שכבה רחבה וכבדה ונושמת בכבדות. אך זה יאיר היום ויעמדו כולם
כמו על-פי אות, כמו יד נעלמה המרימה ערמת ספרים ומציבה אותם
עומדים על המדף, איש איש בעמדו, עד אשר ירד הלילה וישכבו שוב
בין שמיכותיהם, בין שכבת אוויר ואדמה.

ושקט, שקט על העיר, רק מריבת הזוג בדירה ליד קוטעת את הדממה
בשברי "אז מה את רוצה שאעשה?..."  ו"...אני לא יכולה יותר..."

ועם רדת הלילה יורדים קבצני העיר ונוזלים בין מרצפותיה, בין
אבניה, אל שולי מדרכות וביבים פתוחים. הזן העתיק, כמוהו כעצים
ושיחים אשר שורשיהם נטועים ויונקים מבין המרצפות, מעודף אנוש
ומפסולת אנוש. מערימים מכשולים מעל  מפלס מרצפות העיר ומפלס
לבות תושביה, מכשילים את העוברים ושבים. יש ותסנן קללה בין
שיניך כשתמעד עליהם. אך לרוב תפסח על מכשול בלי להסתכל, כאילו
נמנע מבעוד מועד מהמכשול הבא, ויקל לבך לאחר שתפסח עליו, "חבל,
הייתי נותן עליו דעתי לו שמתי לב אליו בזמן " והוא יודה לך
בהשפלת מבט ובהרמת כוסית קלקר סדוקה, והלאה אל המכשול הבא
וחוזר חלילה. וברדת הערב ייעלמו קבצני העיר, עמוק עמוק בין
מרצפותיה, ולא יראו ולא ישמעו כמו אילן בחושך תחת פנס רחוב
שכבה. ואם יעקרו, יצמיחו שורשיהם בן לילה קבצנים חדשים, ועד
שיכבה אותו פנס שוב יעמוד תחתיו אילן חדש.

וזוג המריבה בדירה ליד "אז זהו  - אז אולי תמצאי לך מישהו
אחר..." ו "...אתה לא כמו שפעם אתה יודע!"

ולעת ערב יעשה את דרכו חזרה אל המחילה דורבן הזהב הגדול, מפנה
את גבו אל העיר ומדדה לאיטו אל מערתו הכחולה, שולח בעיר את
חציו האדומים, שאך ינעצו בגבעותיה ובבתיה, ישתהו לרגע וימוגו
כמו צמר גפן סוכר על הלשון, משאירים טעם מתוק וצער על שאין
עוד. וכך יהלך לאיטו עד שרק זהר שפמו יראה מימין ומשמאל מעבר
לגופו העגול. ותליין הלילה יעטה על ראשו את הברדס השחור ורק אל
כוכבי עיניו המציצות נוכל להתחנן ברחמים שיתן לנו גם את הבוקר
הבא.

וזוג המריבה בפיוס הנצחי "איך יכלתי לחשוב בלעדייך..." ו
"...טוב שעברנו את זה"