אין סיבה
לאור בו מתמלא החדר כשאני בא
אלייך
ואין הסבר
לגל ההדף שסוחף כל רטט אחר
כשאת נוגעת
ואין תירוץ
לגבר שאני מרגיש פתאום נובע
כשאת מגיעה
ולא, גם אין
אין היגיון, ולו מקרי ולו צולע
בכמה שאני מלא בך
אז לא איכפת לי כמעט
להיות זה שאיתו את מבריחה קסמים
מבין שיני המציאות
כמו יעקב לעשיו
עטית את חיספוסיי עלייך
ברכות
אין סיבה
לפרפורי גסיסה של כל מגננותיי
כשאת לוחשת
ואין הסבר
שיעמיד באור בהיר את העירפול המסנוור
כשאת נוגעת
ואין תירוץ
לילד שמרים ראשו מהריסות הנעורים
כשאת מגיעה
ולא, גם אין
אין ולו שמץ היגיון
בכמה שאני אוהב אותך
ולא הרגשתי כמעט
איך במחזור דמי את מפעימה גלים
מבין שגרות המציאות
כמו יעקב לעשיו
הגשת לי את כל חיספוסיי
עוטים רכות |
