יש שניות שנמשכות כנצח.
אפשר לפתוח ת'עיניים,
להסתכל לתקרה, להרהר.
להרגיש את שמיכת הפוף הנעימה
עוטפת את הגוף ומחממת אותו
ואז להתיישב.

יש שניות שלא שמים לב אליהן.
כל מה שעשית-
להסיר את השמיכה מעליך,
להוריד רגליים מהמיטה לריצפה.
לעמוד, להכניס את הרגליים
לתוך נעלי הבית-
עברו כהרף עין. כמצמוץ.

יש שניות שעוברות רגיל.
כשאתה חוזר לישון אחרי יום
ארוך ומעייף, ארוך ומייגע.
אתה מחליף בגדים לפיג'מה
ונשכב על המיטה.
נכנס אל מתחת לשמיכת הפוך
הנעימה, שמתחילה לחמם את גופך,
מסתכל לתקרה, מהרהר.
סוגר את העיניים.

יש שניות קסומות,
כשאת נמצאת עם מישהו מיוחד,
מביטה עמוק לתוך עיניו,
מרגישה איך הזמן חולף לידך
כרוח קרירה שמחממת מבפנים.
מחזיקה את ידו שנותנת לך הרגשת בטחון
ורואה איך לזמן אין משמעות.

יש שניות מעניינות,
שכל כך מרתקות.
יש שניות מצחיקות,
שפשוט גורמות לחייך.
יש שניות של כיף,
שאין רצון שהן יסתיימו.
יש שניות של סבל,
שממש ספרים אותן.
59... 58... 57... עד שנגמר.