היה בוקר מוקדם מדי בשבילי, והלכתי עם תיק גדול מדי, וראיתי את
הבית שלי, הבניין שלי, הרחוב שלי והעיר שלי מתרחקים ממני.
וכל מי שאני אוהבת היה שם אבל משהו חסר, משהו צובט לי בלב.

ועברו שבועיים, ובין שלשות להקשבים, ניסיתי לשמוע את החצי השני
שלי, ולא שמעתי, ועליתי עם תיק גדול מדי בדרך חזרה הביתה,
מסתכלת איך הנוף המדברי חוזר להיות יותר ויותר ירוק, וגיליתי
שיומיים זה לא מספיק זמן לכלום, והגיע יום שבת בערב, וישבתי על
החלון בחדר שלי והדמעות לא הפסיקו ליזול, ולא הצלחתי לעצור
אותן, ולא היה מי שינגב לי אותן...

הכול השתנה בכול כך מעט זמן.

ורק רציתי לומר לך שרציתי שתבוא ותתן לי את החיבוק שלך
ורק רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך והמון
ורק רציתי לומר לך שאני מצטערת שאני לא יכולה לתקן אותך

ושנמאס לי להצטער
...