תמרה שלי / כשלא אכיר עוד |
שאריות הערב ידבקו
לחכי,
אוקינוסים נמתחים בין
מלותינו הבלועות.
קווי המשמעות ידמו
בין הצמרות הנגוהות,
הערבה הבוכייה תהיה לי היחידה
לנחמה.
זרות קשה תעטפני,
תישאני אל חשכה מוקיעת-כל,
אפאתית.
כשלא אכיר עוד עצמי,
גופי כזמן אבוד יהיה לי,
כשיאבד לי אף הצורך הזה,
התחושתי,
אבקשך לעזבני,
אני לומדת לדבר
בדידות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|