אדון רומיהו / מתחת |
לדרך המוכרת,
עיני נפקחות שוב
והכול נראה ברור מבעבר.
איך שהעולם שלי באמת שחור,
ואיך שיציאות החירום נסתמו ממזמן,
איך אני כמו שאני אשאר תמיד,
ואיך שאין כזה דבר "להשתנות".
מתחת לדברים היומיומיים
אני שוקעת,
מתחילה לתפוס קצב מהיר
ולעזוב את הידיים שניסיתי לתפוס.
זה כבר לא משנה,
זה נהיה כבר הרגל,
זה צפוי וטיפשי
לחשוב שיש עולם אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|